אם אתם שואלים אותי איך זה לקום לתחייה אחרי שנה וחצי של קומה....
אני יגיד לכם...! נורא קשה.. נורא קשה להיתרגל למציאות החדשה
לשיגרה החדשה..להתחיל הכול מחדש
ללמוד ללכת לדבר לחשוב ולהבין כמו שצריך...
אחרי תאונה קשה, קשה להישתכם מהר לכן גם זה לכך איזה חצי שנה
אבל עכשיו אחרי השתכמות מרגישה בהרבה יותר טוב
למרות שנישארתי נכה (לפחות עכשיו יש לי הטבות של נכה וחנייה שמורה )
והנכות הזאת לכול החיים...
הלב אף פעם לא יחלים עד הסוף הוא תמיד יהיה פצועה...
וגם מתחת לשכבות גדולות של תחבושות הוא ישאר סדוק...
התאונה הזאת שינתה לי את החיים לגמרי...
השעה 3 לפנות בוקר שלושה ימים לפני תחילת הלימודים...ועוד 10 חודשים ארוכים של כאב
אלה הם יהיו 10 חודשים אחרונים של כאב ופחד מן הלא נודע ...
מן הפחד שלא יראה אותו יותר לעולם....
הזמן ניגמאר וכך גם המילים...
לספר, להבין, להגיד את הכול, את האמת כמו שהיא....
שנתיים ארוכות של אהבה עיוורת
אותה אהבה שלא ציפיתי לה בכלל...
רק מבט אחד שינה לי את החיים...
רק אחד קטן שלא נירא כאילו הוא יכול לעשות משהו להזיק איך שהוא...
הוא פגע כול כך עמוק....
בלי לשים לב הוא הלך למקום הכי כואב הכי רחוק שאפשר
אל תבינו איתי
ובמיוחד אל תיזדהו...
כי זה כואב...
כשהשחר עולה החיים מתחילים מחדש....
לילה טוב...
~luda4la~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
†°•luda4ka•°†
