פתקיות דביקות

קיימות אין ספור הגדרות לבית. למרות שאיני גר כבר כמעט עשר שנים במקום המצולם, מבחינתי זה עדיין בית. כל פעם שאני חוזר, וזה קורה פעם בכמה חודשים, בבוקר הראשון אני לא מצליח להבין היכן אני נמצא. ואז שניה אחרי אני מבין ומחייך. אני בבית.

נתחיל מהחדשות הרעות, החופשה הזאת בארץ לא הייתה מן המוצלחות. אני יכול לתאר את זה ב 400-500 מילים. אבל אומרים שתמונה שווה אלף...

ועדיין, אם כבר להיות חולה - אז בבית.

אמא נתנה לי מתנה נפלאה, שפות. בזכותה יש לי תמיד התלבטות באיזה שפה לקנות ספרים. הפעם הבעיה נפתרה ע"י מבצע 4 במאה של יריד ספרים. נכון, המחבר או המתרגם רואים מעט מאוד כסף מהספרים הללו, מצד שני ב 200 שקלים התארגנתי על ספרים לכמה חודשים טובים. לראות חנות ענקית עם ספרים בשפה שעד ליפני 130 שנה אף אחד לא דיבר אותה - זה בית.

בישביל זה הקמתי את המדור הצעיר הזה. אין שום דבר מיוחד בתמונה הזאת, סתם שיחקתי עם הפלאפון החדש. רק בדיעבד הבנתי שהרגליים שלי נחות על הספפה של עמינח שקיבלתי לבר מצווה (כזאת שנפתחת, כשאיזה חבר בא לישון !), מעל המיטה תלוי אוסף הקסטות שלי שכולל הקלטות מהמצעד הלועזי השנתי של רשת ג'. איך היינו מקליטים את השירים ומתפללים שהשדרן לא יתחיל לדבר בזמן השיר. עופר נחשון האגדי ידע שמקליטים ולכן לרוב היה מתחיל לדבר רק שניה אחרי שהשיר הסתיים. וכן, שתי הקסטות שקיבלתי כשעשיתי מנוי למעריב לנוער עדיין שם. היטמן 3 ו4 אם שאלתם. אגב בארץ עד שנה מסויימת תירגמו את שמות הלהקות והשירים. באוסף הנ"ל יש את הלהיטים המטורפים הבאים: ד"ר אלבן - שירו הללויה. לני קרביץ - האם תלכי בדרכי וכמובן הלהיט הרומנטי של R.E.M - הסידווינדר ישן הלילה. אגב SIDEWINDER זה סוג של נחש, אבל אז לא היה את גוגל לשאול אותו. טוב שלא תרגמו את שם הלהקה. 

נגמר הביקור בארץ. נגמרה החופשה. אני חוזר..........הביתה ? אבל איפה הבית שלי בעצם.....