אני מגלה את זה מחדש עם כל פגישה שלנו.
לפיכך, אני לא יודעת להסביר את החיבור הראשוני והמטורף שהיה בינינו - אבל כן מכירה בחשיבות המסקנה הזו.
עם זאת, היא עדיין רוצה להיות בחברתי, בוחרת לעבור תלאות של ממש כדי לראות אותי - ולו רק לכמה שעות.
גם אם חוסר הרצון שלה להיות בבית אחראי על נתח נכבד מההתנהגות ההזויה הזו - זה עדיין לא מובן לי, ובלתי מוצדק בעיני.
אין בינינו דבר היום, וגם לא יהיה עוד. אף אחת מאיתנו לא מעוניינת. וקשה לי להאמין שהיא עד כדי כך קשורה אלי בתור חברה - הרי ההיסטוריה שלנו רחוקה מלהיות ארוכה.
לטובת כולם, אני אפסיק לנבור בעניין.
שיחת טלפון של יותר משעתיים עם חבר ותיק עשתה לי טוב. לא דיברנו כבר שנה תמימה - וזה מצער - אבל מלבד זאת, כאילו כלום לא קרה. מלבד כמה פערי מידע קלים, השיחה הזו הרגישה כעניין שבשגרה, כאילו דיברנו לאחרונה לכל המאוחר אתמול. זה טוב ככה (:
הייתי בים היום.