ללכת שבי אחרייך

לפני שבועיים נפגשנו.

"מחוץ לצבא", היא קבעה בתגובה לבקשה שלי שנשב לדבר קצת. בא לה מחוץ לצבא.

אמרתי לה שמצויין, שתגיד איפה ומתי - אני אהיה שם.

נפגשנו בתחנה המרכזית בטבריה, מזג האוויר היה מושלם, ועל פי התוכנית לספונטניות שנרקמה עוד בבסיס - זרמנו לים.

הלכנו לאורך הטיילת, דיברנו קצת, שתקנו קצת, נכנסנו לחנויות ברחוב הראשי, אכלנו פרוזן-יוגורט על הדשא, ועוד קצת טיילת - לא בהכרח בסדר הזה.

היה נפלא. נפלא.

דיברנו על הכל, כי תמיד אנחנו יכולות לדבר על הכל.

לפני שהיה מאוחר מדי תפסתי את עצמי בידיים וניסיתי להוביל את השיחה למקום שיאפשר לי לשאול אותה את השאלה הגדולה.

הכנות של חודש, הרצה של הסיפור בראשי שוב ושוב ושוב עשרות פעמים - דבר לא עזר. הסתובבתי סביב המרכז כמו נשר החג מעל טרפו.

הנשר יודע שהפגר לא יזוז עוד, לכן יש זמן, אפשר להסתובב עד מחרתיים. לי לא היה זמן.

התרגזתי על עצמי, וגם אמרתי לה את זה, ואז פתחתי צוהר חדש להסברים - ושאלתי אותה.

שתגיד לא, רק שתגיד משהו. רק לא להיות תלויה באוויר.

זה ייקל עליה וזה ייקל עלי, ובכלל - יותר קל לענות על שאלה קונקרטית מאשר להגיב על הצהרות אבסטרקטיות.

והיא אמרה לא.

אני רוצה לכעוס עליה קצת, ובשום פנים לא יכולה. לכעוס - לא בגלל שאני חושבת שאני איזו מציאה גדולה (במיוחד לא אם שמים אותי על-ידה),

אלא בגלל שמשום-מה - ואני חושבת שגם היא ידעה את זה - יכולנו להיות זוג יפהפה. זה יכול היה להיות קשר יפהפה.

יש בינינו כימיה אסטרונומית, אי אפשר להכחיש את זה ואני אישית לא יודעת איך היא מרשה לעצמה להתנגד לזה.

מתסכל אותי - כי איך אפשר להתווכח עם זה בכלל?!

חשבתי שיהיה לי יותר קל לצאת מזה אם היא תאמר לי לא מוחלט. עושה רושם שטעיתי הפעם.

עכשיו אנחנו חברות "כרגיל".

ובזמן שאנחנו חברות "כרגיל" אני מנסה להוציא אותה מהמחשבות שלי, מהגעגועים שלי, מהמקום הדוקר ההוא שלא ברור אם הוא בלב או בבטן או גם וגם.

אני מנסה להוציא אותה מחלומות חסרי מנוח, אבל היא תמיד מופיעה שם, בזווית העין, או בהצצה חטופה, או במרחק.

אני כנראה צעירה מדי בשביל אוטופיה.

-=-O-=-

אה, כן, אני מוסיפה את "לך" של שילה פרבר, כי ככה בדיוק אני מרגישה:

משחק לא מחושב ששיחקתי אתמול

מעגל מושלם הצטייר

עוד רגע ייתקע הסכין בגב.

עוד מעט אצטער

כיוונתי אליה כמו שתמיד

היא תחבק אותי מהר

בלי שאצטרך להגיד.

חיכיתי לך אלף שנים או יותר

זה עדיין מוקדם.

נופפתי בדגל האחרון

אבל לא ראו דם.

שאנגן שוב את כל התרגילים השחוקים?

אני אין לי חדש -

אני מחכה לך, בואי למקום המפגש.

זה לא יעבוד יותר.

היא לא תבוא, היא לא צריכה.

היא באה רק כשהיא מוכרחה.

והיא לא מוכרחה.

אם את לא נותנת לי הרבה

אני לא רוצה מעט

לא יכולתי לדבר ועדיין לא באת

אולי כל מה שהיה זה כל מה שיהיה

אולי אני זו שאוהבת יותר מדי הרבה

איך אפשר להתקשר אליך

כשגם תפוס וגם אין תשובה

על מה את חושבת כשאת לא מקשיבה

אני נפרדת ממך שוב ומכל ההבטחות

אם לא באת היום לא צריך

זה יותר טוב ככה

כן, אולי זה מנג'ס לך

כי עכשיו את עסוקה

עם משחק הנחשים שלך

שוכבת במיטה

ומנצחת.

או אולי, את כבר עיוורת אלי.

-=-O-=-