טובבב...

אז היום היה ממש נחמד... ואלרי, המורה לאנגלית פשוט מצחיקה... (חבל שרק אני, הדס ואולי עוד מישהו מבינים את ההומור הבריטי המשובח שלה! :) והמורה להיסטוריה עדיין צב, וגורם לנו לפתח שרירים בכף היד... (?)

המצברוח די השתפר מאז אתמול, ודיברתי עם כולם... חבל שלא דיברתי יותר עם... כולם.. (בעצם כולן, הצופיפניקיות) וכמובן שאין ממש מישהו שאני מעדיף לדבר איתו חוץ מגל (שאני יודע שקוראת את זה, אז אני אוהב להחמיא לה לפעמים...)

חחחח ובדרך חזרה, בהסעה, שמעתי את אחד המשפטים המדהימים ביותר שיצאו מפיו של יצור אנושי ב-2000 שנה האחרונות... (נערה, כיתה ט' לבושה ורוד, שיער צבוע, פני פיצה... כל הפנים... קול צפצפני אבל נמוך) : "א-דו-נָי! לאן הוא נוסע?!" החזקתי את עצמי שלא ליפול...

והנה הקטע....

היום ב-3 הייתה צריכה להיות ישיבת צוות (כמובן שלא כולם באו), בערך ב-3 ורבע גלעד מתקשר אליי "אתה מודע לכך שיש ישיבת צוות, נכון?"

"מתי?"

"קבענו ל-3"

"ומישהו בא?"

"עוד לא"

"טוב, אז אני בא עוד איזה רבע שעה... רק מסיים שיעורים"

כשבאתי היו שם מיקי ו... ב-ו-ז-ג-ל-ו שלא בא כבר כמעט 3 שנים!!! הלסת שלי יצרה בקע מסוים בריצפה... הרוב באו בערך ברבע ל-4 והתחלנו... גלעד בקושי הצליח להוציא מילה... בערך ככה היינו עד 7 וחצי... פעולה ראשונה בסדר, פעולה שנייה לא... אז קבענו לשבת... מ-12 עד 5... ביאוסה.... טוב, אחרי זה כדורגל.... (מה שמזכיר לי שאני צריך להדפיס משהו לישיבה...)

אגב, אני שומע שיר יפה עם לחן מדהים של אריק איינשטיין... "בית הערבה"...

סי יא!

גוטה....