|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מי שמוסר שטחים - דינו מיתה!
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3548129,00.html
כך אמר היום חבר הכנסת אריה אלדד מסיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל. (ראו בכתבה שלעיל)
חברי כנסת כמו אריה אלדד, אשר איבדו צלם אנוש לטובת הדת, בעקבות הגל הגדול של החזרה בתשובה, בה נערים מתחילים לחבוש כיפה, נערים מבולבלים מתחילים ללבוש שחור-לבן, חובשי כיפה סרוגה עוברים לשחורה, וחובשי כיפה שחורי ועושי חסד עוברים לשריפת ספרים ולקבלת שוחד וגניבה. הממשלה מתחילה לעבור תהליך הפרטה בו מיליארדר קונה שלושה חברי כנסת והאוליגרכיה שמה פעמיה לעבר מושבה של הדמוקרטיה בכס המשטר. השחיתות קיימת גם במעלות הגבוהים של מושבי הכנסת, ואני לא סתם משתמש במילה "מעלות גבוהים": "שחד לא תקח כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות, כ"ג, ח'-ט')
בתקופה האחרונה קיים דפוס חוזר של מה שהיה ב-94-95 : גל גדול של חזרה בתשובה, עלייה בבורסה, משא ומתן לשלום, מחשבה על החזרת שטחים, איבוד צלם אנוש בקרב יהודים לטובת האדמה ובורא עולם, צמיחה במוסדות החניכים בנוער העובד והלומד, צמיחה בשליטת הכסף בכדורגל, כמיהה עזה לשלום, הסתה והתפוצצות כל הגורמים שלעיל ב4.11.95.
"שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם כי אם תעלו לי עלות ומנחתיכם לא ארצה ושלם מריאיכם לא אביט הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אשמע ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל ונשאתם את סכות מלככם ואת כיון צלמיכם כוכב אלהיכם אשר עשיתם לכם והגליתי אתכם מהלאה לדמשק אמר יהוה אלהי צבאות שמו " (עמוס, ה', כ"א-כ"ז)
קטע מהפוסט הקודם שלי:
זעקי על מצפון כי נדם בישראל. על מצפון כי נפגע וגג האמונה מעורער ודולף והארץ היפה מתכסה שברי לוחות הברית.
והדור הצעיר ורבים אחרים ואנשי דת ואמונה נלכדים במלכודת השנאה העיוורת של גזענות, שנאה לגר ושנאת עמים ושנאת אחים מבפנים וחיכוכי עדות חסרי שחר ומחול שדים של קנאה ושנאה לכל.
| |
ועכשיו ברצינות..... הגעתי לסמינר עם מצב רוח די טוב, באוטובוס לא דיברתי הרבה עם אנשים, אבל היה נחמד, נופים יפים. כשהגענו למחנה התמקמנו באוהל, היינו לבד, לא עם קבוצות אחרות (בכל זאת, 7 בנים באוהל אחד) ואז נפגשנו עם הקבוצה שאיתנו בחוג, מראש העין, בדיוק כמונו-7 בנים ושתי בנות. המדריכה שלהם הייתה די נחמדה. הפעולה הראשונה עברה בסדר, בכל הפסקה רצנו לאוהל לשכב על המיטות, בפעולה השנייה חלק מהקבוצה שלי היו די מנותקים,על בפעולה ה-3 חלק ישבו ושמעו דיסקמן. בארוחת הערב הם ישר התלוננו על האוכל, ומישהו שהוא ממש מפונק-ילד שמנת, אמר "מה זה? זה לא אכיל", באותם רגעים התחלתי להתבייש בקבוצה שלי, שלפעולה שאחרי ארוחת הערב הגיעו חצי שעה אחרי, וגם אז לא עשו כמעט כלום... למקלחות הלכנו מאוחר, וחלק בכלל לא הלכו,כי הם אמרו שהריצפה מלוכלכת, הריצפה הייתה טיפה מלוכלכת, אבל אי אפשר לדבר עם אנשים בעלי מנת משכל חד-ספרתית שבטיולי שדה שומרים על סטיריליות של חדר-ניתוח...
ביום השני הם באמת לא עשו כלום, צחקו במסדרים, לא באו לפעולות, או שרק חלק באו, וכשבאו שמעו דיסקמן, התלוננו בארוחת צהריים, וכבר בצהריים אמרו שהם מתכננים לעזוב, כולם חוץ מאחד, והנה הסיבות: הפעולות משעממות, האוכל מגעיל, המיטות לא נוחות, המקלחות מלוכלכות ויש תור והיחס לא יפה... מוזר שלא מצאתי אף-אחת מהסיבות נכונה, כי אנחנו נמצאים ביער!!! בערב, אחרי שדיברתי עם גל בטלפון, והיא ניסתה לעודד אותי, הם דיברו איתי, והבנתי שהם יעזבו באמת, גלעד(המדריך), ניסה לדבר איתי ולעודד אותי, אבל לא יכולתי, כל הזמן שהוא דיבר איתי השפלתי את הראש, כשהוא סיים לדבר איתי אמרתי שאני צריך ללכת לשירותים. הלכתי לפינה הכי רחוקה ביער ובכיתי כמו תינוק... לא בכיתי כבר שנים, נראה לי ששכחתי איך...
בכל היום השלישי ניסו להשאיר אותם, אפילו המפקדת דיברה איתם, כמעט כל מדריך במחנה דיבר איתם אחד-אחד, צעקתי עליהם, הם ארזו, הבסנתי כמה שאני מתבייש בהם ואפילו שנאתי חלק מהם... כם זה שנשאר בסוף החליט לעזוב כי איימו עליו עם סכין(אותו אני מבין).... האוטו שצריך לאסוף אותם הגיע, עשינו חיבוק קבוצתי, חיבקתי כל אחד מהם, הבנתי שאני ממש מצטער שהם עוזבים, למרות כל העצבים והאכזבה... אבל נראה לי שזה היה פשוט משהו רגעי... אח"כ גלעד עשה איתי שיחה, ואמרתי שאני מקווה שתהיה להם צביטה בלב על זה שהם פרשו באמצע, אני עדיין מקווה...
שלושת הימים האחרוני היו ממש כיפיים, אבל אני לא רוצה לקלקל את העצבות שבפוסט הזה...
| |
|