| 6/2006
קחו חודש וחצי מהיום
תוך חודש וחצי אני אישה חופשייה. לא אחת שתגדל שערות בבית השחי או תשרוף את החזייה שלה בראש חוצות, אבל כן שקלתי להעלות באש את החתולה המונחת על כתפי השמאלית ואת המדים שרואים עליהם שנתיים של הזעה מסיבית בחודשיי הקיץ ו.. הזעה מסיבית בחודשיי החורף תחת אור הניאון.
בחודש וחצי אני צריכה להחליט מה יהיה עליי.
כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם
זה מתחיל במה אני קונה לבנות במבצעים, מה אני קונה לטייסת ומה הפריט שהכי שווה לגנוב אותו בלי שאף אחד ישים לב (כמו כסא עם גלגלים מתפורר ורקוב).
יש כמיליארד רעיונות בנאליים למתנות שחרור. אקווריום עם דגים, אקווריום עם דגים מתים, סתם אקווריום, מראה, תמונה, חתול מת בכניסה, עציץ, לשתול עץ, לשתול את הטייסים, תמונה גדולה שלי למען יראו וייראו. הבחירה קשה, אך להוציא כסף מהארנק לטובת זה זו משימה קשה הרבה יותר.
לאחר חיפושים רבים (שכללו בעיקר את הקומה השנייה והשלישית בעזריאלי וסיבובים רבים ליד רולאדין בעיקר), מצאתי באחת מהחנויות הורודות של הנקבות הורודות בנות ה-14, מכשיר מופלא שנצץ באור יקרות.
זהו שק אגרוף (ורוד, כמובן), בדמות בחור, עם אפשרות להכניס תמונה של מישהו שאתה שונא ולהרביץ לו.
כמה מושלם להביא את זה לטייסת! בחירת התמונות כה רבה ומגוונת!
אולי מפקד הטייסת הנוכחי? אולי הקודם? או זה שלפניו? אולי הקמב"צית לשעבר? או הנוכחית? אולי את הצ"א המגעילים והחרמנים שלנו? המבחר עצום! יש כ"כ הרבה אפשרויות!
הנחום-תקום הורוד אכן עולה 150 ש"ח, אך כמה זה 150 שקלים לעומת הנאה אין סופית של לחבוט בקמב"צית שלי בביצים?!
הילדים לא גדלו, הם רק גבהו ומצאו עבודה
בפרברים, עבודה בארומה היא בהחלט מושא הערצתי והמטרה לשמה אני חיה.
ולעומת ארומה.. החיים בת"א קורצים לי, שולחים אליי ידיים ומנסים למשמש לי את הציצים ללא רצוני. אם כבר מלצרות- מה טוב יותר מהדיקסי, אגאדיר, אודיאון, מוזס?
אך השאיפה שלי היא קצת מעבר. גם להיות פקידה באזרחות זה אחלה. עובדה- עשיתי את זה שנתיים ולא קרה לי כלום. זה אפילו פיתח לי יכולות מדהימות שאין לאף אחת אחרת- להכין 3 כוסות קפה ולהצליח לסחוב אותן מסדרון שלם בלי לטפטף טיפה אחת על הרצפה (רק על המכנסיים שלי), לענות לשלושה טלפונים בו"ז, להבין מה כל אחד רוצה, לצחקק בטיפשות עם כל בחור עם קול מסוקס שמתקשר, לצחוק על אנשים בטלפון בלי שישמעו, לקלל את המפקד מתחת לשפם (שתחת אור ניאון גדל בצורה מושלמת להפליא) בלי שירגיש, לשרוד חמשוש שלם בלי לדבר עם אף אחד ובלי לצאת לאור השמש, להצליח לדחוס את כל הבגדים שלי לתוך ארון עם מדף אחד, להצליח לגנוב קפה בחשאי ובלי שבעל הקפה ירגיש.
בקיצור, יש לי הרבה מה להציע. אני רק מקווה שהעיר הגדולה תצליח לקבל את כל מה שאני מכילה (שזה הרבה כבד נפוח ותחלואת מעיים שלא עוברת כבר שנה וחצי).
חיי בתל אביב
זה ממשיך בשאלה האם אני מתכוונת להמשיך לגור בפרברים הרחוקים אלף שנות אור מהעיר הגדולה, או האם אני מוצאת את עצמי בדירה בת"א שבשבילה אני צריכה למשכן את אמא שלי, וחודש אחרי למצוא את עצמי מנמנמת בגילופין על ספסל בת"א כשאני מכוסה בעיתונים ישנים.
החיים בפרברים נקיים, ירוקים, הררים. אני מתפעמת בכל פעם מהכבשים והסוסים שקופצים בחופשיות בשדה ליד.
ובמרכז, לעומת זאת, בהחלט יהיה מדהים לשבת בפארק הירקון ולהשתובב עם זקנים מתפוררים שמציצים לשירותי הבנות וחתול גרום קופץ בין הפחיות הישנות והשקיות מלאות הקיא על הדשא.
אין לי חברים שמשתחררים איתי שמחפשים דירה, אין לי חברים שמשתחררים, אין לי חברים נקודה.
למצוא דירה בתל אביב זה קשה כמעט כמו למצוא כינים על ראשו של אדם קירח. למצוא שותפים שלפחות חצי מהם נורמליים ולא הולכים עם תחתונים עם הראש או שותפים באיזו כת להערצת אקי אבני או יודעים את לוח השידורים של ערוץ 1 בע"פ ובאיזו שנה נולד חיים יבין.
מי יסכים לקחת תחת חסותו בחורה תמימה ורכה בת 20, שהרגע סיימה צבא ולא מבטיחה הנאה או שמחה כלשהי ויכולת לשלם סכום רציני על דירה מתקלפת בריח ביוב תל אביבי? אין לי מושג איך אצליח למצוא את עצמי בתוך חודש וחצי, להחליט במה אעבוד, מה אלמד, לאן אטוס אם בכלל, עם מי אגור, מה אלבש, מה אוכל. כ"כ הרבה בחירות שנראות רחוקות ממני מאוד, אך בעצם קרובות. קרובות במרחק של חודש וחצי.
מישהו יודע כמה מרוויחים בזנות?
הסדרים רומנטיים
נושא בוער נוסף, הוא העובדה שאני מתקדמת בקצב רציני לעבר חיים בודדים עם עשרות חתולים ג'ינג'ים מסורסים. אחרי מספר תקריות לא נעימות עם בחורים, התחלתי להאמין כי אין עתיד לאהבה, קשר, זוגיות, או לפחות לזכות ליריקה לכיווני מהעם הגברי.
אחרי שננטשתי באכזריות לאחר 10 חודשים של קשר, ניסיתי להכיר מספר בחורים נוספים.
המצב לא היטיב עמי. האחד אהב דבר אחד ויחיד בי, את השיער שלי. הוא לא הפסיק לבהות בו ולנסות לגעת בו. ואני, בחורה שנהנית שעושים לה נעים בראש אך אבוי למי שהורס לה את הפריזורה, קצת נבהלתי. הייתי מוכנה אפילו לגלח את השיער ולהשאיר אותו מאחור, רק שלא ייגע בי באצבעותיו המזוהמות שוב.
בחור אחר, איתו יצאתי לסרט, טען שהוא לא מרגיש שהיה קליק בינינו. בטח שלא יהיה- ישבת לידי בחושך שעתיים וחצי ונרדמת. איזה קליק חשבת שיהיה?
כאן נגמרים, בעצם, כל נסיונות לקשר זוגי שהיו לי ב-20 שנותיי האחרונות.
מי יושיע?
כבר שכחתי מתי עפתי
זה זמן רב שאני לוקחת דברים כמובן מאליו, כמעט שום דבר לא מרגש אותי או משמח אותי במיוחד. אני בורחת מאנשים שאני מכירה ברכבת, מסתובבת כשאני רואה מישהו שאין לי כוח ליצור איתו שיחת חולין, לא עונה לטלפונים, איבדתי קשר כמעט עם כל מי שהכרתי, חוץ מחברים קרובים ביותר.
זה לא בכוונה, המבצעים, העבודה הסזיפית, האנשים מדכאים אותך ואין לך כוח להתמודד עם כל השאר.
אני מרגישה שהמוח שלי התנוון- הפסקתי לקרוא ספרים, הפסקתי לשמוע מוזיקה, הפסקתי לעשות שיחות ארוכות עם רושם של נושא חשוב ועקרוני על החיים. הפסקתי ליהנות מהדברים הקטנים. השנתיים עייפו אותי, הסיטו אותי ממסלולי הקודם. אני מקווה לשוב לשמחת החיים שהייתה לי בעבר.
לכן היום- אני וחברותיי מהצבא הולכות לעוף בהופעה של הבלאק אייד פיז. זה נכון- הם רדודים, שטחיים, המילים לא אומרות כלום, פרגי כוסית אך חוץ מחזה מדּלדל אין בה הרבה. אבל- הם עושים שמח! וכשזה מגיע לריקודים מטופשים עם תנועות ידיים קוקסינליות- מי אני שאגיד לא?! ולכן- מי שמגיע היום להופעה, ורוצה לראות סובייטית קטנה נמעכת בהמון הורוד והפקאצי- מוזמן לבוא ולראות סובייטית קטנה נמעכת בהמון הורוד והפקאצי!
מספר נקודות בהן אני זקוקה לעזרה מבחוץ-
אם מישהו מכיר מישהו שמכיר מישהו שעשה פעם מישהו שמחפש לדירה שלו שותפה שקטה, נקייה, מסודרת שלא מעבירה יותר מדי מחלות באזור המרכז- נא ליצור איתי קשר.
אם מישהו מכיר מישהו שמכיר מישהו שמחפש חברה לחיים שקטה, נקייה ושלא מעבירה יותר מדי מחלות מין- נא ליצור איתי קשר.
אם מישהו מכיר מישהו שאוהב עשרות חתולים ג'ינג'יים ולא מאמין באהבה או בעתיד, יש לי המון חתולים בשבילו.
ואם מישהו סתם מכיר, אז בהצלחה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
