נפתח ב :"מנצ'מע?!"
אני מקווה שהכל טוב.
חזרנו לעדכונים הלבביים האלה. חסר לי.
אנשים פוקחים את העיינים בבוקר, קמים. עדיין קשה להם לצאת מהמיטה, שעדיין השמיכה מסורבלת לה בין הרגליים.
הם מביטים לשעון המעורר שכיוונו לשעה מוקדמת ובכל זאת ידעו מראש שלא יצליחו להתעורר מוקדם כמו שציפו.
ואז השעון מצלצל שנית. והפעם זה לא צחוק. חייבים לקום. קמים בחוסר חשק, ממש לא פיקחים- ויוצאים "לבלות" עוד יום במסגרת החיים.
אני, חוזרת מהמקלחת לאחר שצחצתי שיניים, מתלבשת, מתגנדרת ויוצאת לדרכי לביה"ס.
[אגב, חרא דרך].
מן רוטינה כזו שחוזרת על עצמה, עם חשק, ללא חשק. מזה משנה?! הרי לוקחים על עצמנו דברים שאוהבים, אך קשה תמיד לבצעם ולעשות הכל כמו שצריך- 100%.
למישהו איכפת?! בסדר, לא נורא. הרי צריכים לדאוג אך ורק "לתחת" של עצמך. גם זה בסדר.
פעם, לי, היה איכפת.
היום?! יצאתי מהבועה שלי. כי גם אם אני ארצה, ואנסה, ואשאף לשנות- למה שזה יקרה?
כל אחד חי בבועה, אחת ורדרדה, אחת אפלה, אחת מסוכנת, אחת עמוקה.
בועות מתחברות- הכוונה היא המסגרות המסויימות והאנשים- קשה לפעמים שכל הבועות והחומרים יתמזגו- גם זה טבעי.
בכל יום שעובר- אני רק לומדת יותר על החיים.
חיים? בעצם יש מה ללמוד עליהם?
לא! אוף :| (התחלתי עם הפיצול) נמאס כבר ללמוד. צריך להתחיל לחיות את החיים כמו שצריך.
נמאס לי כבר לחשוב רק על כמה אני צריכה להיות בסדר בהכל ולהצליח בהכל, ולא להינות מהרגע עצמו.
זה מתבטא בכל כך דבירם- זה כל כך גורם ללחץ ולעצבים.
יש אנשים שבא לי להרביץ להם.D:
אוף, אני מוטשת. ואני מבלבלת בשכל- ובא לי חבר.
אוף, נמאס לי להגיד את זה.
אבל מה אצלי?! עד שאני לא אמצא את "הנסיך" שלי אז לא יהיה נכון?! (טוב, זה לגיטימי לא?! ~משכנעת את עצמי~)..
פשוט אני לא אחת שאתחיל עם מישהו או אזום משהו. אני לא מסוגלת. וגם לא סטוצים.. זה קשה לי מידי.
אני צריכה להפתח אל מישהו ולהיות יותר חופשיה, לאהוב ולאהב. מה יותר טוב מזה? זה כל כך מה שאני צריכה.
אפרופו- הוכחה: (מה שכתוב לי בתחזית יומית במזל)
הגיע הזמן להפשיל שרוולים, דגיגים, ולהתחיל ליצב את השורות. מצבי הרוח של הזמן האחרון, כולל מזג האוויר המעצבן הזה, לא ממש עשו לכם טוב. עכשיו הזמן לחזור לקרקע ולדאוג שהדברים לא ישתנו: זמן מצויין לבדק בית באיכות החברים שלכם, בשיפור הקשרים עם בני הבית ובחיפוש ומציאת אהבה, אהבה אמיתית. מגיע לכם.
אני במצב מבולבל, והרבה דברים מציקים לי ומעיקים עליי. למשל כמו המבחן המטומטם הזה במתמטיקה- למה לעזאזל?! זה בסך הכל מבחן- ואני יודעת כמה ולמה אני שווה.
אוף, פוסט עילגון. אני אכתוב במצב יותר שפוי.
-אוהבת, ואולי נאהבת, שיר.-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
