אז הסתפרתי,פעם זה היה נותן לי מין סוג של היי מגניב כזה, היום זה לאנ ותן לי את אותה תחושת סיפוק שאני מסתכלת במראה, אולי בגלל שאני פשוט תקועה בבית מלאה ברחמים עצמאים מפגרים ואני גם יודעת שזה רק בגלל שאני לא אוכלת כמו שצריך.
כמובן שהתחלתי את היום עם חצי שעה בבריכה, למרות שלא שחיתי היום חתירה וממש רציתי אבל לא הצלחתי.
קבעתי מחדש לאיבחון אצל בפסיכולוג, היום גיליתי עוד פעם כמה אין לי אוזן קשבת בבית ואני משתוקקת לה אולי זה קצת בגללי ואולי לא אבל זה ככה.
התקבלתי עבוד במקום שהשתוקקתי אליו כזר הרבה זמן הקורס מתחיל יום ראשון ויש לי פרפרים בבטן.
החבר החדש והדפוק (זה אותו אחד שדיברתי עליו בפוסט מלפני כמה חדשים טובים) עדיין מבלבל אותי.
הרבה קרה בינינו, גם פסיכומטרי קרה אבל הוא למד פחות וקיבל בערך 10 נקודות יותר ממני.. (זבל)
אני די מכריחה את עצמי לרשום את הבלוג אבל אני יודעת שאם אני לא אעשה זאת החרא שוב יחזור הבעיה היא שאין לי תמיד מילים למה שאני רוצה להגיד (גם אחרי המילים שלמדתי בפסיכומטרי)
אין לי אפילו רצון לשלוח איימיל לקרובים שלי...........
רק לצעוק אני רוצה לצעוק ולשבור הרחמים העצמיים האלה הם כנראה מחוסר מגע ומזה שהלכתי לאורטופד מומחה שסבור שיש לי שבר בברך....יופי אחי שנתיים מסריחות של סבל הוא מסתכל על תמונת רנטגן מלפני יותר משנתיים וזה מה שהוא אומר........
כוס אמק טוב נמאס לי אני מתקשרת אליו ואומרת לו שייחנק (חבר עלק)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
