סמוראי הכורסה

אין לי דעה טובה על עיתונאים. אף-פעם לא הייתה לי.

פעם, הייתי נייטרלי, לא התלהבתי מהם, אבל נטיתי להאמין למילה הכתובה בעיתון.

אלא שבערך מגיל הצבא, התחלתי לשים לב לעובדה שלא כל מה שנכתב הוא אכן נכון. בצבא, הייתי עד למספר אירועים שתיאורם בעיתונות חטא לאמת. תחילה האשמתי בכך את הפגמים בזיכרונו של הכתב, אך בהמשך הבנתי שכשלי הזיכרון הם רק חלק מן הבעיה. ככל שהתבגרתי ונחשפתי לעולם יותר ויותר, הבנתי שגרעין האמת בדיווח העיתונאי מהווה פחות מ-40% בערך, היתר זה סילופים שנובעים מפערי המידע וזיכרון, ובמקרים רבים מספור – אינם אלא המצאתו הפרטית והמודעת של העיתונאי. ביותר מהזדמנות אחת שמעתי עיתונאים שמודים, בשיחות פרטיות, בהטיית מידע. כך, לדוגמה, כאשר נתבקש עיתונאי מסוים לצאת אל הרחוב ולאסוף דעות לגבי נושא מסוים, הוא פשוט שאל על כך כמה אנשים מבני החוג החברתי שלו (את החבר'ה, בקיצור) ובדה מלבו את יתר התגובות. "מה, נראה לך שבאמת יוצאים לרחוב בשביל זה?! השתגעת?! כולם עושים ככה, בוודאות." זה מה שנקרא בימנו "קול העם כקול שדי".

המצב גרוע בהרבה במה שמכונה "טורי אקטואליה", בין אם הם מפורסמים בעיתונות, טלוויזיה, רדיו או אינטרנט. בעוד שהעיתונאי המדווח על אירוע נאלץ לעטות מסיכה של אובייקטיביות חדשותית, מסיכה של "חוקר" האירוע עצמו ומוגבל מטבע הדברים בפרשנותו הפרטית לגביו, מגישי הטורים טוענים לאובייקטיביות מעצם היותם "יודעים". בטורים, אין צורך להסתיר את האג'נדה הפוליטית של הכותב – ההנחה היא שהאג'נדה שלו מוכתבת לו מתוך ה"ידע" האובייקטיבי שנמצא ברשותו.

אנסה להדגים.

כאשר פתחתי אתמול בצהרים את אתר NRG של עיתון "מעריב", הכותרת הראשית באתר הייתה שייכת לעיתונאי המוערך בן כספית:

 כך קרס התיק נגד אולמרט: עדת השקר שריסקה את הפרקליטות 

רייצ'ל מור, שעבדה אצל אולמרט כמתאמת הנסיעות כשהיה ראש עיריית ירושלים, הייתה בדיוק מה שחיפשה הפרקליטות: "עדת זהב" שתפליל אותו בפרשת "ראשונטורס". לבסוף נשברה והודתה שפעלה בהוראה של רב ימני קיצוני במטרה להדיח ר"מ בישראל

ואני מצטט:

הנה תקציר, על קצה המזלג, של הסיפור האמיתי (שיובא מחר במוספשבת): רייצ'ל מור עלתה לישראל מארה"ב ב-1995 והתקבלה לעבוד אצל ראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט, שאותו העריצה. היא הייתה מתאמת הנסיעות שלו (שנים לפני רייצ'ל ריסבי-רז) במשך שנה אחת, בשבתו כראש העיר וחבר כנסת.
בשנת 2000 היא נואשה מהעלייה, חזרה לארה"ב, נישאה ליהודי דתי, התחזקה מאוד באמונתה, ילדה שישה ילדים והותירה מאחור את עברה הרחוק בארץ. והנה, ב-28 ביולי 2008, שבועיים לאחר שפרשת "ראשונטורס" מתפוצצת בקול רעש אדיר בישראל, התקשרה מור ללשכת היועץ המשפטי לממשלה ואמרה: "יש לי מידע חשוב למסור לכם בנוגע לנסיעות אולמרט". עד אותו רגע איש לא ידע מי היא. מאותו רגע הפכה ל"עדת הזהב" של הפרקליטות.
היא הייתה העדה היחידה שהסכימה להעיד שאולמרט ידע על המימון הכפול לנסיעותיו. לכאורה, בינגו. מה שהיה להוכיח. אף שתמליל עדותה מבולבל, לא ברור, דל בפרטים ומעלה סימני שאלה רבים, הפרקליטות הפכה אותה לעדת המפתח בפרשה וביססה עליה את התיק.

תוך כדי מתן העדות, - כותב כספית, - מור הסתבכה בתיאורים לא-מהימנים ועדותה הוטלה בספק. בהמשך, התברר שלפני מתן העדות התייעצה מור ברבנים. זאת ועוד, התגלה שבעלה, ברק, מנהל בלוג ימני-נצי, שבו הוא אף ביקר בהתלהמות את מדיניותו הפייסנית של אולמרט ורמז שיש לו מקורות פנימיים המצביעים על שחיתותו של האיש.

פרטיו של הסיפור הזה מדהימים, - כותב כספית, - שווים סדרת טלוויזיה או ספר מתח. אשתדל להביא כמה שיותר מהם לדפוס מחר.

העדה הודתה שקיבלה פסק הלכה מרב בישראל בשם יוסף יצחק ליפשיץ, שהורה לה להתלונן נגד אולמרט.

בדיוק בנקודה זו בכתבה נדפק לי השכל. אבל המשכתי לקרוא.

בזמן שבין העדויות עשו עורכי דינו של אולמרט עבודה פשוטה באמצעות האינטרנט. הם מצאו את הרב ליפשיץ כמי שמועסק ב"מרכז שלם" בישראל, מרכז מחקר מכובד, ירושלמי, המזוהה עם הימין הישראלי וממומן על ידי כמה מהמיליארדרים המקורבים לראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו. כדי להיות בטוחים, הקלידו פרקליטי אולמרט את שני השמות, של הרב ליפשיץ ושל רייצ'ל מור, יחד בגוגל והגיעו לעלון בית הכנסת של מור בניו ג'רזי. סופר שם שבחודש מאי 2010, חצי שנה לפני שהעידה נגד אולמרט, הזמינה מור, יחד עם בעלה, את הרב ליפשיץ להופיע בפני הקהילה בבית הכנסת ולהרצות על "קדושתה של ירושלים ועל האיומים על עירנו הקדושה". איומים שהתגלמו, כמובן, בהיותו של אהוד אולמרט ראש הממשלה.

אבל פרקליטי אולמרט לא הסתפקו בזה. הם "גיגלו" גם את שמו של הבעל של רייצ'ל מור ומצאו שבאתר "לינקד-אין" הוא מציג את עצמו כמנהל וכותב ראשי באתר בלוגים בשם "אייריס" (ראשי תיבות של "מידע הנוגע לביטחון ישראל"). כניסה לאתר הזה העלתה שמדובר באתר ימני קיצוני בעל תכנים קשים ביותר נגד אולמרט וממשלתו.

כעת, נגלגל את הסרט אחורה, ונסביר, מדוע נדפק לי השכל. השכל נדפק לי בגלל שאני עובד במרכז "שלם" ומכיר את הרב ליפשיץ אישית. לא, איננו סחב'קים ואיננו מנהלים שיחות נפש קבועות. אלא שדי בהיכרות קצרצרה עם האיש, על-מנת להבין שהוא ישר כמו סרגל, רחוק אלפי מילין מפוליטיקה, ולעולם לא היה משתתף באיזו קונספירציה זדונית שמעודדת עדות שקר. שלא לדבר, כמובן, שלמרכז "שלם" עצמו אין, מן הסתם, ומעולם לא היה כל חלק בשום מזימה מן הסוג הזה.

מובן שכמה שעות לאחר פרסום הכתבה, יצאה פרקליטות המדינה בהודאה נחרצת שכספית מסלף, מכפיש, ושלתיאוריו הדרמטיים אין כל קשר למה שקרה במציאות.

מובן שחרף ההבטחות לחשוף את הסיפור במלואו למחרת, במוסף השבת "שכח" אדון כספית לגמרי מן ההבטחות שלו, וזולת השורה הבודדה לגבי "גורמי ימין קיצוני יותר או פחות", מתעלמת הכתבה לגמרי מן הסקופ המפוצץ מאתמול, ומעדיפה להתרכז בתקיפת הפרקליט הראשי לדור.

בהערת אגב, אפשר להוסיף שהאתר הקיצוני והזוועתי IRIS אינו אלא בלוג שכוח אל, שלא זוכה לאף תגובה ומהווה איזו זעקה שקטה באפלה.

וכך אפשר לסכם את הכתבה של אחד מן העיתונאים החוקרים והפרשנים המוערכים ביותר במדינת ישראל:

תיאור העדות של רייצ'ל מור מסולף.

הקונספירציה לגבי הרב ליפשיץ בפרט ומרכז "שלם" בכלל – שקר מגוחך עד כדי כך, שמר כספית בחר לשכוח ממנה למחרת.

אתר האימים IRIS – הוא בלוג זניח שאיש אינו מגיב בו.

כל הרפש הנ"ל גויס על-מנת להשיב אהדה ציבורית לראש ממשלה שהורשע בפלילים. ראש ממשלה שזוכה מחמת הספק בשני סעיפי אישום אך ורק הודות לשתיקתה העיקשת של עוזרתו הנאמנה, שתבלה בכלא במקומו.

אלה הם פניה של התקשורת בארצנו, יולי 2012.

תחי מדינת ישראל, כל הכבוד לצה"ל.