סמוראי הכורסה

ב-28 לחודש מארס, 1941, וירג'יניה וולף
מלאה את כיסי מעילה באבנים ונכנסה למים הקרירים של נהר האוז, בדרום-מזרח
אנגליה.

אימה של הזאבה הבתולית (סלחו לי על משחק המילים המטופש), הייתה ג'וליה
דאקוורת' (בנעוריה, ג'וליה ג'קסון) שאחותה, כלומר דודתה של וירג'יניה, מארי
לואיזה, נישאה להיסטוריון בריטי מכובד, הרברט ויליאם פישר. עד כאן כולם איתי?
נחזור על זה – דודתה של וירג'יניה וולף הייתה נשואה להיסטוריון בשם "פישר".

בנם של הרברט ויליאם ומארי לואיזה, נשא את השם המרהיב הרברט אלברט
לורנס פישר, או, בקיצור, ה.א.ל. פישר, והוא הלך בעקבות אביו והפך להיסטוריון נודע,
ואף כיהן כחבר פרלמנט וכראש המועצה להשכלה בממשלתו של לויד-ג'ורג' (בין השנים 1922-1916).

ה.א.ל. פישר

בשנת 1926, ה.א.ל. פישר פורש מן החיים הפוליטיים ומתמנה לראש הניו-קולג'
שבאוקספורד. אגב כהונתו שם, הוא מזמין את כתיבת הביוגרפיה האינטלקטואלית של קרל
מרקס (לטובת הספרייה האוניברסיטאית) ממרצה צעיר שמלמד בקולג' שלו, ישעיהו ברלין
(וכך הוא נכנס לשדה הראיה שלי – אני כותב על ברלין את עבודת הדוקטורט). באפריל
1940, הוא נדרס על-ידי משאית ונפטר כעבור שבוע. ספרייתו וחלק מבגדיו נשארו בחדריו
שבניו-קולג'.

עד כאן ההקדמה, תודו, אין לכם מושג, לאן כל זה הולך.

ובכן, אנחנו מדלגים שלוש שנים קדימה, בעלות הברית מתכננות את הדילוג
מצפון אפריקה לאדמות אירופה, ומכינות נחיתה בסיציליה. לשם כך – יש לנסות ולהונות
את הגרמנים והאיטלקים באשר לכוונותיהן.

מבצע "קציצה" (Operation Mincemeat) יוצא לדרך.

התוכנית – אלגנטית ופשוטה, אך באותה עת די מורכבת ומורבידית: להגניב
לידי הגרמנים גופה, המחופשת לקצין אנגלי, שברשותו מסמכים מסווגים ביותר, המצביעים
על נחיתה קרובה של בעלות הברית ביוון, בסרדיניה ובקורסיקה. הגופה תיסחף לחוף ספרדי
"לגמרי במקרה", בעוד האנגלים יעשו הצגה גדולה של דאגה וידרשו מן
השלטונות של פרנקו להשיבה מיד, אגב ההנחה המובלעת שאנשי פרנקו יניחו לגרמנים
לקרוא את כל המסמכים שיתפסו, בטרם אלה יושבו לידי הבריטים.

גופתו של חסר-בית וולשי גלינדר מייקל הפכה לסרן ("המכהן בתפקיד
רב-סרן") ויליאם מרטין. הנפקת המסמכים המזויפים והרישומים הכוזבים בצי הבריטי
הייתה עניין פשוט למדי.

מסמכיו של "סרן מרטין".

העניין הסבוך יותר היה להעניק למרטין מראה אמיתי. על
הגווייה הושתלו מכתבי אהבה ל"ארוסתו" ואף טבעת יהלום שנועדה לה. אחד
ממנהלי המבצע, צ'ארלס כולמונדלי, שהיה לו מבנה גוף זהה למדי למנוח, נאלץ ללבוש את
המדים המיועדים לו במשך כמה חודשים שקדמו ליום המבצע, כדי להעניק להם מראה משומש.

צ'ארלס כולמונדלי

אבל בעיית הבעיות היו הבגדים התחתונים. קצין בריטי בדרגת סרן אמור ללבוש בגדים
תחתונים מאיכות מעולה, אבל בריטניה מוכת המלחמה והקיצוב, לא הייתה מקום שבו בגדים
תחתונים מאיכות מעולה הם מצרך קל להשגה. קולמונדלי, למשל, סירב בתוקף לוותר על אלה
שלו. המבצע כולו היה תלוי כעת על בלימה – מניין נשיג את התחתונים הראויים לגופת סרן
בריטי???!!!

למזלם של מנהלי המבצע, ראש "ועדת העשרים" (שהייתה מופקדת על
הריגול הנגדי בבריטניה) ג'ון מאסטרמן היה, בעברו, אקדמאי מאוקספורד. הוא הציע את הפתרון:
מסטרמן זכר שבמגוריו של ה.א.ל. פישר המנוח נשמר עדיין חלק מבגדיו, ואלה נמסרו
לטובת שירות המולדת.

"סרן מרטין" הולבש כעת כיאות – בבגדיו התחתונים של, שימו לב, בנה המנוח
של דודתה המנוחה של וירג'יניה וולף המנוחה.

ב-30 באפריל 1943, הגווייה הושטה על סיפון הצוללת "שרף" לאזור הכפר האנדלוסי
הואלבה והושתלה על החוף.

צוללת הצי של הוד מלכותו "שרף".

הגרמנים בלעו את ה"קציצה", כפי שהבריטים קיוו
שיעשו, והעבירו את כוחותיהם ליוון, סרדיניה וקורסיקה.

ב-9 ביולי 1943 נחתו בעלות
הברית בסיציליה, במבצע "האסקי", וההטעיה הייתה מוצלחת עד כדי כך, שבמשך
השבועיים הראשנים של המבצע, הגרמנים המשיכו לצפות למתקפה "הראשית"
ביעדים הכוזבים.

חג פורים שמח!