סמוראי הכורסה

לא ברור, מי הגה את המשפט הזה - האם היו אלה, כרגיל, חז"ל, או שמא יוריפידס או סרוונטס, אבל מה שחשוב באמת זה כמה שהוא נכון.

לפעמים, תאמינו או לא, אני, מומחה בעל שם עולמי לכל דבר, מוצא עצמי תוהה - מה היא דעתי בנושא הזה? ובכן, המשפט הנ"ל, גמו נייר לקמוס, פועל ב-100% מן המקרים.

הנה, לפנינו, משבר חריף בין רוסיה ולבין אוקראינה. בתור יהודי דובר רוסית ממזרח אוקראינה (הנוטה היסטורית לצד רוסיה) כדאי שתהיה לי דעה. אבל מה אני אעשה, אני מתעב את הממשל הרוסי לדורותיו, ואת הנוכחי במיוחד. מצד שני, אני מודע היטב לקורות היהודים באוקראינה, וגם אומרים לי (לכל הפחות, הרוסים אומרים) שהממשל שתפס את השלטון בקייב הוא לאומני, ומורכב מאנטישמים שמvללים את משתפי הפעולה עם הנאצים. זאת ועוד, אני באמת יודע שמקצת המהפכנים האוקראיניים הם אכן פוליטיקאים לאומניים-אנטישמיים (לכל הפחות, בעברם הלא-רחוק), דוגמת אולג טיאגאנבוק.

לכאורה, מדובר במקרה קלאסי של "הקרפדה מזיינת את הצפע", אלא שבמבט מקורב יותר, מתגלים פרטים חדשים.

הנה, לדוגמה, אתמול נערך בחצי-האי קרים "משאל עם". במשאל, נשאל העם, האם ברצונו להצטרף לרוסיה או להישאר חבל אוטונומי בתוך אוקראינה. כך נראו שלטי החוצות הקוראות להשתתף במשאל הגורלי.

העם הצביע בעד רוסיה בהמוניו. אחרי הכול, הרוסים מהווים את הרוב בקרים, קצת פחות מ-60%, פלוס-מינוס. אמנם האוקראינים והטאטארים, המהווים 36% החרימו את משאל העם לחלוטין, עדיין ארע שם נס אלקטורלי, ובמשאל השתתפו מעל 80% מבעלי זכות הבחירה, כאשר 96% מתוכם תמכו בסיפוח של קרים לרוסיה. מדהים!

על ההצבעה הפלאית הזאת פיקחו משקיפים בינלאומיים. אמנם, שום מדינה תרבותית לא הכירה בלגיטמיות של המשאל ולא שלחה משקיפים מטעמה, עדיין קם שם צוות שכלל נציגים מכל קצוות אירופה, ואפילו אחד מישראל. אמנם, חרף ההבטחות לפרסם את שמותיהם, השלטונות הפרו-רוסיים בקרים החליטו בסוף שלא. כך שכל השמות צצים מתוך הראיונות שמעניקים ה"משקיפים" הללו לתקשורת הרוסית והעולמית - שם הם מהללים את הסדר והאווירה הדמוקרטית שבה נערכת ההצבעה.

אם כי, כשאני מביט בשמות הללו, אני מבין שני דברים:

1. במשבר הזה, אני לצד אוקראינה.

2. הקצוות הקיצוניים של השמאל והימין הם לגמרי היינו הך. ידעתי זאת מזמן, אבל זה תמיד זוכה לאישור מחודש.

אז הבה נציץ במי שאמון על טוהר התהליך הדמוקרטי בחצי-האי קרים (אין לי כוח לכתוב את שמותיהם בעברית, סלחו לי):

Mateusz Piskorski – יו"ר ועדת המשקיפים. איש מפלגת ההגנה העצמית הפולנית (קיקיונית למדי), הדוגלת בלאומנות סוציאליסטית. מממ... לאומנות סוציאלסטית... נשמע כל-כך מוכר...

Béla Kovács – חבר הפרלמנט ההונגרי מטעם מפלגת "יוביק" האנטישמית.

Enrique Ravello – איש עסקים נאצי מוולנסיה. איש המפלגה "פלאטפורמה פר קטלניה" הפשיסטית.

Ewald Johann Stadler – איש "מפלגת החירות" הלאומנית של אוסטריה.

Frank Creyelman – איש מפלגת "ואלאם בלאנג" הפלמית-פשיסטית מבלגיה.

Luc Michel – נאצי בלגי, בעברו, מזכירו האישי של ז'אן טריאר, מגדולי הנאצים האירופאים.

Erkki Johan Bäckman – קומוניסט פיני, השופר של פוטין במדינה ופרסונה נון-גראטה באסטוניה.

Aymeric Chauprade – איש "החזית הלאומית" של לה-פן.

Hikmat Al-Sabty – עיראקי, המתגורר ברוסטוק שבגרמניה. איש מפלגת "דיי לינקה" הקומוניסטית. השתתף במטס הפרו-פלסטיני לישראל ב-2011.

Torsten Koplin – חברו של אל-סבתי למפלגה. איש "שטאזי" בעברו.

Charalampos Angourakis – קומוניסט יווני, מפורסם בגעגועיו לסטאלין.

בנוסף, יש שם כל-מיני ספיחים רוסיים ממדינות בלטיות, כמה לאומני קיצוניים סרביים ובולגרים, ועוד מיני בררות שונות, כשנורמלי ביותר מביניהן הוא  Fabrizio Bertoti – איש "פורצה איטליה", מעין מפלגת "קדימה" האיטלקית, בראשות ברלוסקוני. הפרווה שבחבורה, לא ברור, מה הוא עושה שם.

ומי מייצג את ישראל בחגיגת הדמוקרטיה הזאת? ובכן (תופים!) זהו לב מלינסקי (שם משפחה נוסף - אבנייס). עיתונאי, שעלה לארץ בשנת 91, כתב בזבלונים שונים בשפה הרוסית, וכיום ממשיך לכתוב באתרי דעה בשפה הרוסית. אבל לא זה מקור גאוותו.

תפקידו העיקרי של לב אנבנייס-מלינסקי הוא "ראש המחלקה לתקשורת בשפה הרוסית בבן-אור תקשורת". החל משנת 2000 מנהל אבנייס פרויקטים תקשורתיים אסטרטגיים בקרב הציבור דובר הרוסית בישראל. אבנייס מספק שירותיי ייעוץ ויחסי ציבור ללקוחות שונים ובהם “יוזמת ג'נבה”, מסע הבחירות של ברק בשנת 2001 ומסע הבחירות של מפלגת מרצ בשנת 2003. לאחרונה שימש אבניאס כדובר מטה הקמפיין של מפלגת העבודה לבחירות לכנסת לשנת 2006, בשפה הרוסית. אבנאיס מנהל באופן שוטף את יחסי הציבור והפעילות התקשורתית בשפה הרוסית של “תיאטרון גשר”, ההסתדרות החדשה ותנועת “קול אחד”.  כך, באתר החברה. (שימו לב, אפילו הם לא לגמרי סגורים, כיצד לכתוב נכונה את שם המשפחה של האיש.)

להזכירנו, בן-אור תקשורת היא החברה שהוקמה בידי ג'רמי בן-עמי, אחד מראשי JStreet האנטי-ישראלית (ושם, בבן-אור, הוא מכבס לכאורה את כספיה של "העמותה הליברלית" שלו) ואוריאלה בן-צבי, בת הזוג של הח"כ לשעבר מ"עבודה", דניאל בן-סימון. בתקשורת, מופיעה החברה הזאת לעתים רחוקות, אבל, כמו בהתנדבות שלה לסייע לחרם הפלסטינאי, כל הופעה שלה היא חגיגה. 

אז זו היא החברה של המשקיף שלנו. זהו מסלולו המקצועי-פוליטי. אה, כמעט שכחתי, הוא כותב גם בשתי מכבסות הכסף והמילים של הקרן החדשה לישראל  בשפה הרוסית: רלוונטאינפו ואתר "עמותת מורשתנו" (להם יש דפים בעברית, אפשר להתרשם, רק הכינו מראש את שקיות ההקאה), שתיהן מנוהלות בידי רוסים-צעצוע יוצאי מר"צ ודומיה.

אז זהו הנציג שלנו בחבורה העליזה. וזה מסמל הן את אופי הסכסוך - באיזה צד אמורים למצוא עצמם אנשי כבוד, והן את אופי הארגונים המעסיקים את משקיפינו היקר.