אתמול ישבתי לי על כורסתי, וציפיתי לבואה של העזר כנגדי. כמו כל אם ראויה בישראל, היא נטשה את בתה הפעוטה עם בעלה ויצאה לשתות עם חברות, אמהות ראויות בישראל גם הן. במקרה, הזדמן לי לצפות בחדשות הלילה שבערוץ 2, ושם ישב לו הח"כ לשעבר במפלגת העבודה ועיתונאי בהווה דניאל בן-סימון ודן במגרעותיה של שרה נתניהו ובהשלכות הבלתי-נמנעות שהדבר משליך על בעלה.
האמינו לי, ידידיי, הייתם צריכים להיות שם, כדי להאמין. אותו דניאל בן-סימון שבפוסט הקודם הזכרתי ברפרוף שחברת התקשורת שמנהלת רעייתו מכבסת, לכאורה (טפוי-טפוי-טפוי) כספים של אחת הגדולות שבעמותות השמאל, מתנדבת (!) לסייע לקידום החרם הפלסטינאי (בעוד בעלה מכהן כחבר כנסת מטעם מפלגה ציונית כביכול, כן?), ושאנשיה יוצאים מגדרם על-מנת להכשיר את הכיבוש הרוסי של חצי-האי קרים. אותו ח"כ לשעבר בן-סימון אוזר מאיפה שהוא את העוז לדון בהתנהלותן של רעיות של פוליטיקאים.
ישוע, בדרשה שעל ההר, שב על מסכת עריכין התלמודית, וייעץ לשומעיו עצה לא רעה, שיטיב דניאל בן-סימון לעשות אם וכאשר יפנימה:
"הסר בראשונה את-הקורה מעינך ואחרי כן ראה תראה להסיר את-הקיסם מעין אחיך".
אמנם דב"ס לא בדיוק מתרשם מדברי הביקורת של מי שהוא תופש כ"רוסים" (להזכירנו: "...חלקם מדברים כאילו יש להם חצץ בין השיניים. הם בקושי יודעים את השפה וכבר שופטים אחרים"), אבל במקרה הנתון, כדאי שיקשיב ל"רוסי" המסוים הזה (הכוונה היא אליי, ולא לישוע, שלמיטב ידיעתי לא התקיים מעולם).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Igal
