סמוראי הכורסה

זהו הנרי טנדי (Henry Tandey), גיבור מלחמת העולם הראשונה - הטוראי המעוטר ביותר בקיסרות הבריטית בכל אותה המלחמה.

על כאלה נאמר "יפי הבלורית והתואר" ו"מלח הארץ". הנה הוא, כפי שתיאר אותו הצייר האיטלקי פורטונינו מטריה, סוחב פצוע "אחד על אחד", בבלגיה של 1918.

אבל גם בתחילת המלחמה, ב-1914, היה לאיש לב גדול. אחרי הקרב סמוך לכפר הצרפתי מארקואין (Marcoing), טנדי נתקל בחייל גרמני פצוע, שלא היה לו את הכוח אפילו להרים את הרובה שלו. טנדי הנמיך גם הוא את נשקו. הפצוע הודה לו במנוד ראש קצר, והמשיך לצלוע חזרה אל השוחות הגרמניות. שמו של הצולע מוכר לנו טוב יותר משמו של טנדי-מושיעו. שמו של הפצוע הגרמני היה אדולף היטלר.

בסוף המלחמה, היטלר נתקל בידיעה בעיתון, המספרת על הענקת עיטור נוסף לטנדי - הוא מזהה את האיש ושומר את גזר העיתון. בשנת 1937, היטלר מתוודע גם לציור הזה של מטריה.

בשנת 1938, כאשר צ'מברליין מגיע למשכנו של היטלר בברגהוף, במטרה "להניע את התהליך המדיני" ("כי שלום עושים עם אויבים", כן?), היטלר אפילו מספר לו את הסיפור ומבקש למסור לטנדי ד"ש חם. וצ'מברליין, בשובו הביתה, לאחר החתימה על "שלום של אמיצים", אכן עושה זאת. 

מחמם את הלב.

נ.ב. מובן שיש בעיות היסטוריות מסוימות עם הסיפור הזה, אבל לא אלאה אתכם. בהחלט יש מצב שאלה היו פני הדברים באמת.