סמוראי הכורסה

אה? מה? אתם רוצים שאספר לכם איך אני ונתיניי הנאמנים (המוכרים גם בשמות "אמא", "אבא", "סבתא" ו"סבא") בילינו את יומנו השני בבירת אשכנז?

נו טב. אז בבוקר שלחתי את סבתא ואת אמא לקניות ב-"Galeria Kaufhoff" שבאלקסנדרפלאץ. מן הסתם, בעיקר בשבילי, אבל מותר להן לרכוש איזה משהו גם בשביל עצמן. אני, לעומת זאת, קמתי במצב רוח פואטי, ופניתי להרהר על עולמנו בר-החלוף, על כך שחיינו הם רגע קט וכו'... אז הובלתי את אבא ואת סבא אל Französischer Friedhof, בית-קברות קטן, ישן ופסטורלי, הממוקם במרכז העיר. שם התרוצצתי לי בנעימים בין הקברים, שיחקתי עם דרורים והצטלמתי עם ידוענים למיניהם. כמו פה, למשל, ליד היינריך מאן, כן-כן, אחיו של תומאס המוכר בהרבה. אבא שלי מאוד אוהב את הספר נעורי המלך אנרי הרביעי. אמנם לאה גולדברג תרגמה אותו בשנת 1960, אין דרך למצוא אותו כלל בחנויות הספרים שבארץ.

את ברטולד ברכט אבא אוהב פחות, כך שציוותתי אליו את סבא:

אין מה לומר, בית הקברות הזה מלא במפורסמים. הנה גיאורג פרידריך וילהלם הגל. מעריצי הדיאלקטיקה משאירים לו עטים:

ומטר לידו טמון מורו ורבו, יוהאן גוטליב פיכטה. לאנטישמי הזה לא משאירים עטים, בקושי שני עפרונות מסכנים יש לו.

ככלל, בית הקברות הזה הוא מקום שליו, צנוע וחביב:

ואני ממליצה לכם בחום להתחיל את החופשה בטיול בוקר איטי בין קבריו.

אם כי, כל המחשבות הללו על אודות הריקנות, גרמו לי להבין שאני רעבה. הלכנו לאסוף את חיות השופינג (סבתא+אמא) והלכנו אל אחת המסעדות הוייטנאמיות המומלצות ביותר בברלין - מסייה וונג (Monsieur Vuong). המסעדה תמיד מפוצצת באנשים, אי-אפשר להזמין מקומות והתפריט מצומצם מאוד. אבל ט-ע-י-ם!!!

אני הגעתי למסקנה, שצורת האכילה המועדפת עליי אינה באמצעות מזלג, כף או מקלות. כל אלה רק מאטים את הקצב. אני אוכלת עם שתי הידיים, ובין לבין - סבא צריך לנצל את פרצות הקצב שלי ולמהר להאכיל אותי.

אל תניח את המזלג, סבא! עליך להיות בהיכון תמיד!

כן, ככה זה טוב יותר. תזהר ממני.

אחרי הארוחה, לקחתי את אבא לסיבוב ברחוב. כי מה הוא חושב לעצמו לשתות בירה ולעשן.

גם את אמא לא שכחתי. התיישבנו יחד על איזו מדרכה או מה, והכרחנו את אבא לעשות לנו מופע קברט, שברלין הייתה כה מפורסמת בהם אז בימים...

נרשמה גם התעניינות מצד חתיכים אריים, יימח שמם.

חייך, טיפשוני, חייך. מה שאתה לא יודע נוא שלשאלה התדירה כל-כך בברלין

יש פתרון פשוט ומתבקש

טוב, אז הגיע זמן לקצת מנוחה. התיישבתי ב-Hackeschen Markt - לנשנש קצת תוצרת ציונית ולהאזין לבחורה אוסטרלית שמנסה לשווא להמיס את לבבות הקרח הגרמניים בקאוורים חביבים למדי של קלאסיקות, כמו wasting time האירוני להחריד, בהחשב בנסיבות. (הערת אבא: הכוונה היא, כמובן, ל-sitting on the dock on th bay האלמותי של אוטיס רדינג.)

נו, לפחות אני נהנית.

ומה ההורים עושים? מנסים לצלם את הבקבוק שלי דרך כוס הבירה שלהם. הגיוני. אין להם חיים.