סמוראי הכורסה

בליל הבחירות, כל עם ישראל צפה בפאדיחה הענקית של כל הסוקרים, והשאלה הראשונה שנשאלה בבוקר למחרת היא "הכיצד?!"

ובכן, אני, סמי בן-טובים, דפקתי הקופה!

עשיתי זאת באורח הפשוט מכול - במשך שבועות רצופים ניתקתי לכולם בפרצוף והתעלמתי מכל הסמסים. למה?

אמרת הכנף המפורסמת "ישנם שלושה סוגים של שקרים: שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה" מיוחסת להמון מקורות.

כך, לדוגמא, מארק טוויין, באוטוביוגרפיה שלו, ייחס אותה לבנג'מין ד'יזראלי.

"Figures often beguile me, particularly when I have the arranging of them myself; in which case the remark attributed to    Disraeli would often apply with justice and force: "There are three kinds of lies: lies, damned lies and statistics."

היות ששום חיפוש, לא משנה כמה מדוקדק הוא יהיה, לא יעזור לכם למצוא את המשפט הזה באמרותיו של הרוזן מביקונספילד, אפשר לייחסו לשורה שלמה של אישיים, שהמשעשע שבהם, לטעמי, הוא לאונרד קורטני, פוליטיקאי אנגלי ליברלי, שאכן אמר את המשפט הזה ב-1895 (12 שנים לפני פרסום האוטוביוגרפיה של טוויין) ושנתיים לאחר מכן התמנה לנשיא האגודה המלכותית לסטטיסטיקה.

כל זה בא ללמדנו שהלכה למעשה, ישנם ארבעה סוגים של שקרים: שקרים, שקרים ארורים, סטטיסטיקה וייחוס ציטטות מפורסמות. וד"ש ליאיר גרבוז ש"מנשקי הקמעות" שלו (אכן, עבודת אלילים דוחה) הפכו בפי ראש ממשלתנו (בסיועו האדיב של יהושע סובול) ל"מנשקי המזוזות" מעוררי המחלוקת ומעוררי הזעם.

אבל היום הרי בסטטיסטיקה עסקינן, והנה סיבותיי להתנגד לכלי הזה. לא בלבד שהוא מטריד, לא-מדויק ונתון לפרשנות גחמנית, כל זה היה יכול להיות נסבל.

החלק היותר גרוע של הבעיה הוא העובדה שהסקרים הפכו לכלי השפעה על הבוחר, ולכן מעוותים אותם ומעצבים אותם על-מנת לרמות אותנו. אבל אפילו זה לא העיקר.

הבעיה האמיתית של הסקרים הוא השחתת המידות של הפוליטיקאים שלנו, שמשתמשים בכלי ה"אובייקטיבי" הזה בתור מצפן וברומטר, על-מנת להגיד למצביעים את מה שאלה רוצים לשמוע.

ואני, שה תמים שכמותי, אומר: "לא, רבותיי. אתם מספיק גרועים גם ככה, עם הדילים והפשרות ואי-העמידה בהבטחות הבחירות. לא אני הוא שייתן לכם עוד תירוץ להפוך את עורכם. אולי, רק אולי השתיקה שלי תגרום לכם להביע את מה שבאמת על לבכם, ואז אני, כבוחר, אוכל להרהר בכך ברצינות ולבחור בחירה מושכלת טיפ-טיפה יותר."