סמוראי הכורסה

התכוונתי לכתוב את הפוסט הזה היום, מיד אחרי הטיול הארוך עם הכלב, הקפה של הבוקר והעלעול באתרי החדשות. תארו לכם את הפתעתי כשגיליתי שהקדימו אותי - לירון גרוסמן כתב הבוקר בוויינט וכיסה כמעט את כל מה שאני התכוונתי לדבר עליו. אז קודם כול, הרשו לי להוריד לפניו את הכובע ולומר שאני מסכים בעיקרון עם כל מה שהוא כתב שם, ושנית - בכל-זאת להוסיף כמה מחשבות משלי, מן הכיוון הסטרייטי.

ראיתי את דגלי הגאווה הן בעצרת הגדולה של הימין בכיכר רבין והן בצילומים מתוך מטה הליכוד, ובשני המקרים שמחתי מאוד. הנתק המלאכותי הזה בין הקהילה לבין הימין ראוי להיעלם כבר. 

אמנם נכון, יש מתאם בין ימין דתי-מסורתי לבין חוסר-סובלנות כלפי הלהט"בים ומגוחך להתווכח על עצם קיומו. עם זאת, אפילו שם ישנם ניצנים של שינוי: חרף העליהום של כמה מחברי הקהילה על "הבית היהודי" במערכת הבחירות הנוכחית, כשמקשיבים לעצם הדברים שאמרו חברי המפלגה אפשר לשמוע בבירור שהבעיה שלהם היא לא הזכויות של הלהט"ב אלא הנוסח הפורמלי של הגדרת נישואיהם. ובכן, אלה דברים שאי-אפשר היה לדמיין אותם מפי חברי המפד"ל לפני עשרים שנים, ולדרוש מאורטודוקסיה יהודית להעניק הכשר פורמלי לנישואין חד-מיניים היא דרישה מציאותית בדיוק כמו לדרוש מהם להכשיר לאכילה חזיר וחסילונים. אני, בתור חילוני, מסתפק בהכרתם בזכותי לקנות ולאכול אותם בתחומי מדינת ישראל ולא מתעקש על כך שיכירו בהם בתור מאכל כשר למהדרין. נדמה לי (נדמה לי!) שהקהילה עשויה רק להרוויח מהפגנת רוח מתינות דומה לשלי.

אבל זה בקשר לדתיים. מה יכול למנוע מהומוסקסואל, לסבית או טרנסג'נדר מלהזדהות עם רעיונות הימין החילוני-ליברלי - זו תעלומה מוחלטת מבחינתי. האם העדפותיו המיניות של הפרט כוללות בהכרח גם עסקת חבילה סוציאליסטית ויונית? למה? האם לא היה זה דווקא ז'בוטינסקי שקבע על דגל תנועתו את הסיסמה: "כל יחיד הוא מלך"? אישית, איני רואה כל סיבה הגיונית ללהט"ב לתמוך ב"צדק חלוקתי" או ב"שטחים תמורת שלום" רק מעצם היותו להט"ב, ומבחינה היסטורית-מציאותית, מצבם של חברי הקהילה הגאה לא היה רע בשום-מקום אחר כפי שהיה רע בתרבויות סוציאליסטיות ו/או ערביות.

מן הסתם, עוד ארוכה הדרך של הימין הדתי להכרה בלהט"בים בתור פרטים שלא נבדלים מהם בדבר זולת העדפתם המינית, אולם אין זה כך ככל שזה נוגע לימין החילוני, שלא אמורה להיות לו כל בעיה עקרונית עם עצם העניין, עם אלאן בלום או עם נדב אבוקסיס. 

נ.ב. 

נראה שהמאמר של גרוסמן מקבל את התגובות הצפויות: אהדה מאנשי ימין וקריאות גוועלד גועליות מן השמאל.

ממש כמו שאביעד קיסוס שצוטט שם (ושמעתי זאת במו-אוזניי בתכניתו), בעת שתייג את ההומואים הימניים כ"טיפשים ו(שימו לב!)נחותים", מראים אבירי הסובלנות בטוקבקים שסובלנות נועדה רק לסוג מסוים מאוד של השקפות פוליטיות.