ידעתי שזה יבוא,שהיא תעזוב את ידי ושוב אני יהיה בודד בצל הלילה. אני מרגיש עצוב,בודד. שואל מה היה חסר לה? האם לא התקשרתי? האם לא דאגתי? האם לא הפתעתי? האם בגדתי? לא מבין מדוע הכול חייב להיות כול כך מסובך?
מה בחורה צריכה מבחור? שיחבק אותה כאשר יהיה לה קר,שיתמוך בה,ושביא לה יד,כתף תומכת עזרה והבנה.ואני הבאתי הכול בתוספת קטנה,הלב.
כול כך חיכיתי לזה ועבר חודש ניפלא שעבר כול כך מהר שלא הצלחתי להבין שזה קרה ושזה עבר כבר. עדין מנסה להבין מדוע זה ניגמר וזה היה כו מתוק ומושלם,הרגשתי שמצאתי סוף סוף נחת,אבל זה ניגמר ולא יהיה יותר. זה ניגמר איפה שזה התחיל ,ניגמר איפה שהייתה הנשיקה הניפלא שבה הרגשתי כיצד אני עף,כיצד כול העולם סובב סביבינו.
ובלילה עדין לא הבנתי שזה קרה רק בבוקר כאשר התעוררתי הבנתי שזה לא היה חלום,שזה היה במציאות שלא יהיה יותר בוקר טוב מתוקי,ולא לילה טוב מתוקי,ולא עוד השיחות ולא המיפגשים,ולא הידים הנאחזים.
כול כך חבל לי שהיא עזבה אותי....
ועכשיו מלא געגועים ובתיקוות שאולי היא תחזור ותירצה להיות איתי.
הזיכרונות שעולים וצפים ודמעות מעוררים
השירים שמפלסים את דרכם בין הצלילים
התמונות החולפות בהבזקים
עזבת את ידי ונטשת את ליבי
השארת אותי לבדי
בקור הלילה
אמתני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
