חיי הזוהרים

הרוח הקרירה שאותך עטפה
אותי היא קירבה.
הכוכבים היו עדים
ללילה המקסים.
טעמתי משפתיך,הבטתי בעיניך.

אך עם כל מילה
החסיר ליבי פעימה
העצב התפשט,עינייך הטילו דימעה
ואת ליבי היא הרגה
החיבוקים אינם פוסקים
הנשיקות ממשיכות ואת בשרי צורבות.

הגיעה שעת העזיבה
הרוח נשבה,את הנר
כיבתה.

אך העשן נ ישאר
שמחזיר אותי אל העבר
מחניק אותי עד הדמעות
שאת לא זכית לראות.

הפרחים שכבר נבלו
החיבוקים שלא יהיו
רק הזיכרונות
יחיו.