החיים שלי...

מרגישה קצת זקנה..

הבן דוד הקטנ'ציק שלי הולך לצו ראשון חודש הבא,

לבת דודה שלי הפצפונת היתה בת מצווה.

ישבנו היום ודיברנו,

ואמרו לי :"את שוכחת לפעמים ת'גיל שלך,

בגלל זה את בשוק כל פעם מחדש מכמה שהם גדולים.."

ואמרתי וואלה זה נכון,

זה לא שאני בת 200 או משהו,

אבל אני בת 21,

זה המון.

רצח יצחק רבין ז"ל היה לפני 15 שנה!

זה אומר שלפני 15 שנה הייתי בכיתה א'!

שמעו, הזמן עושה את שלו.

איך כולם גדלים מסביבי, ואני עדיין מרגישה בת 16?

אחת שמתלהבת מהלהתגייס להכי קרבי,

ולסיים בית ספר.

שחושבת על כל הדברים שקורים אחרי צבא והכל נראה כ"כ רחוק.

לא ממש רחוק,

אפילו די מאחורי.

אחרי שהסתדרתי, ומצאתי עבודה,

בקולינאריה - אהבת חיי...

נאלצת להתפטר,

מכיוון שיש לי את הבוס הכי דביל בארץ.

בקטנה,

אולי זה יתן לי סופסוף את הרצון לקום מהמיטה

להזיז את עצמי ולהירשם ללימודים סופסוף.

אני יודעת כבר הרבה זמן מה אני רוצה ללמוד,

אפילו מצאתי מכללה והכל,

יודעת את הכל עוד מלפני שנתיים...

בין הרצון לבין הביצוע יש פס דק,

ממש כמו בשנאה ואהבה..

הגיע הזמן לקום ולעשות מעשה.

מקווה שעד מחר בבוקר הדעה שלי שוב לא תשתנה.

צריך להיות סגורה על עצמי להחליט ולבצע.

החלק של הביצוע תמיד היה בעייתי אצלי.

וגם אם סופסוף ביצעתי, רוב הזמן לא סיימתי.

הכי חשוב,

לשמור את הרצון הטוב עד למחר.

ומחר כבר יהיה יותר טוב.

:)