| אם נתקלת בשגיאות הקלדה בבלוג זה, נא לדווח מיידית לרשויות. |
| 3/2009
סיפור מהתחת (סליחה על הביטוי)
לפני ימים מספר אכלתי לתומי ארוחת ערב תמימה לחלוטין, ובסופה חשתי הרגשה משונה, אבל ניסיתי, עד כמה שהתאפשר לי, להתעלם ממנה והלכתי לישון. בקומי בבוקר, להפתעתי, ההרגשה לא נעלמה, להיפך היא נשארה שם. ואז, לאחר ייסורים רבים הקאתי. כך התחיל לו קילקול קיבה עצבני, או משהו אחר עצבני. מה שזה לא יהיה, זה לא נעים, וזה ריתק אותי למיטה, וגרוע מזה - גרם לי לא לאכול! (ואתם לא מכירים אותי כשמונעים ממני אוכל). אני חושבת שהבטן שלי וכל מה שבתוכה (כולל החתול) החליטו להכריז עצמאות, והם עושים זאת בצורה של מהפכה אלימה. בכל אופן, לא אפרט את פרטי מחלתי לפרטי פרטים מפורטים כדי לשמור על רמה מינימלית של הקטע הזה, רק אומר שהגעתי למסקנה המאד רפואית שכולנו צריכים לאמץ אותה גם לתחומים אחרים בחיינו - צריך להתפנות.
כל מה שאני צריכה זה חרא.
פתחתי שוב את ההודעה שבה רואים תמונה של גדר ההפרדה.
קראתי קצת בעיתון של אנונימוס על סבלם של בעלי החיים.
דיפדפתי אחורה בארכיון של הבלוג הזה.
-לא מספיק-
התחלתי לקרוא מבזקי חדשות. רצח. רצח. זיהום חופים. תאונת דרכים. פוליטיקה. פדופיליה. ישראל ביתנו. (נאנחתי בייאוש תוך נדנוד בראש).
הממ... "האח הגדול".
נכנסתי לאתר הכנסת, כאקט של ייאוש.
זהו זה. הצלחתי.
המסקנה מהסיפור:
תפסיקו להתעסק בחרא. תראו מה קורה במדינה, לעזאזל!!!
(אה, והדבר הירוק שעל הלחם זה לא תבלין חדש, כן?)
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
