| 10/2008
צומת דרכים.
עכשיו 4 וחצי בלילה ואני לא מצליח להפסיק לחשוב.
מחר אני בעצם מחליט בין להישאר ביחידה שבה אני מחכה לסיווג כבר כמעט 4 חודשים (והוא ממש עומד להסתיים) ולחתום מינימום שנה קבע ביחידה שאני תאכלס לא יודע מה אעשה בה או מה העניין שלה, או לא לחתום ולעזוב, לחפש מקום אחר שוב אחרי שנה בצבא, אבל להשתחרר (להשתחרר!) עוד שנתיים כנראה.
לכל אופציה יש המון שיקולים, המון סיבות של כן ולא, ואני אפילו לא אתחיל לפרט.
אבל זוהי הבחירה, וזאת ההחלטה הכי קריטית שכנראה עשיתי בחיי עד היום.
עד 12 אני צריך לתת את התשובה שלי, ואתן אותה עד אז.
אחרי המון מחשבה, כשכאב גדול כרוך בכל החלטה שאחליט, אני חושב שאני מתחיל להבין מה אני רוצה.
אני עדיין לא יציב, מעורער, ולא בטוח בעצמי. אני עוד עלול לשנות את הההחלטה שלי עוד פעמים רבות.
אבל לפחות אני חושב שאני מתחיל להבין מה אני רוצה.
אני רק מקווה שאביט אחורה אל היום הזה ואגיד לעצמי "בטח בחרת את הבחירה הנכונה. אתה מאושר עכשיו."
אבל כשחוסר וודאות כזה גדול נובע מכל אופציה, אני רק יכול לקוות.
תאחלו לי בהצלחה, תאחלו לי לבחור נכון, תאחלו לי להיות שלם עם הבחירה, ושהיא תגרום מינימום פגיעה בעצמי או באנשים אחרים.
..It's time to be a big boy now, and big boys don't cry
לילה טוב.
| |
שבת
אם אני כבר תקוע בבסיס עם אינטרנט אז אני אעדכן, למרות שדי נטשתי פה.
רציתי לכתוב על הצבא, על האבט"ש, על ראש השנה ואולי גם על עוד כמה.
אבל תאכלס, הכל נראה חסר משמעות ביחס לזה..
ביום שלישי בערב, אדיר שאיו נהרג מתאונת גלישת קייט.
לא הכרתי אותו טוב, אבל מותו המוקדם בגיל 20 זיעזע אותי חזק.
ממה שכן יצא לי להכיר ממנו, הוא היה נראה בחור מקסים.. והוא באמת היה, וכנראה שהרבה יותר מזה, אם כל כך הרבה מגבים אותי בדעה הזאת.
זה נורא איך שדברים כאלה יכולים לקרות, איך שבחור כזה טוב וצעיר נקטף בגיל כזה, בפתאומיות כזו, בחוסר היגיון כזה. איך עולם שלם של חלומות, אהבות, מחשבות, איך הוויה שלמה של אדם הולכת במחי יד? זה בלתי נתפס בעיניי.
אני כל כך מתמלא צער עליו, על המשפחה שלו, על החברים.. ויש כל כך הרבה..
אין נחמה על כזה דבר. פשוט אין נחמה.
אני לא מצליח להבין איך הקרובים לו יוכלו להמשיך הלאה מכזה דבר, איך אי פעם אנשים יכולים להצליח לחיות שוב כשמישהו כה אהוב הולך בצורה כזאת. פשוט אין נחמה.
וכשהדמעות שלי יתייבשו, הם ימשיכו לבכות. וגם כשהם יפסיקו לבכות, החלל העצום הזה יישאר. תמיד.
ואין נחמה.
לא הכרתי אותו טוב, אבל הוא נגע לי עמוק בלב.
והוא מזכיר לי כמה הכל שרירותי, וכמה אנחנו צריכים לנצל את הזמן המועט שיש לנו כאן.
לא הכרתי אותו טוב, לצערי לא. וכנראה שההפסד היה כולו שלי.
יש בי עוד הרבה מחשבות, הרבה תהיות, ותמיד יהיו, אבל אני לא יכול לכתוב על הכל ולא על הכל יש להיכתב.
אז אני רק אסיים בתפילה קטנה, שאני מקווה שהוא במקום טוב עכשיו.
יהי זכרו ברוך.
תשמרו על עצמכם,
אבינועם
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
