אשמח מאוד שתקראו את הפוסט הזה, אבל הכינו עצמם נפשית מראש – זהו הפוסט הארוך ביותר בבלוג עד כה. משהו כמו 2.5 דפי וורד.
החלטת מועצת הביטחון של האו"ם בנוגע לעימות האלים בעזה פורסמה רק אתמול, וכיום, בטרם התבהר לחלוטין מה עומד לקרות, מיטב בלוגרינו (תואר שניתן בלא שמץ של ציניות בין היתר ל"רועי", ליוסי, לדורה, ואני מאמין שלנוספים שחמקו מזכרוני עכשיו) מדברים על המבצע ככישלון, צבאי ומוסרי, משל העימות האלים היה בחירות מוניציפאליות בתל-אביב-יפו ותנועת ההתנגדות המוסלמית הייתה המועמד דב חנין.
ימים יגידו בנוגע להצלחת המבצע בפן הצבאי, אני מניח.
הייתי מעוניין להקדיש את הפוסט הזה להצגת עמדה מסוימת בנוגע לפן המוסרי של המבצע.
רבים מהאנשים שצועקים (למרבה האירוניה) חמס נגד המבצע, טוענים שהוא עוול מוסרי/פשע מלחמה בהתבסס על הרוגים רבים מהצד הפלסטיני, או על אזרחים הרוגים רבים מהצד הפלסטיני, או על פגיעה בתשתיות המשמשות אזרחים פלסטינים, וכו'.
וכפי שציינתי בפוסטים בעבר, אני חושב שזה טיעון באמת די משכנע – אם מישהו מסוגל להיות אדיש לפגיעה בתשתיות אזרחיות/להרג של אזרחים/להרג של לא-אזרחים אני בדרך כלל יוצא מנקודת הנחה שהוא לא לחלוטין תופס על מה הוא מדבר.
אני חושב שהדיון אודות מה "מוסרי" ומה "לא מוסרי" בזמן מלחמה כיום (בין אם בישראל ובין אם ברמה הבינלאומית) נמצא ביחס כלשהו עם אמנת ז'נבה – בין אם הוא מבוסס על אותן אמות מוסר שהולידו את אמנת ז'נבה, ובין אם הוא נובע ישירות או בעקיפין מהאמנה עצמה.
המונח "אמנת ז'נבה" מתייחס לארבע אמנות שונות שנחתמו בז'נבה בתקופות שונות: האמנה הראשונה דנה בטיפול בפצועים בשדה הקרב ונחתמה ב1864; האמנה השנייה מאשררת את האמנה הראשונה גם לגבי לחימה ימית ונחתמה ב1906; האמנה השלישית דנה בשבויי מלחמה ונחתמה ב1929; האמנה הרביעית דנה ביחס לאזרחים בזמן לחימה (ובזמן כיבוש) ונחתמה ב1949.
אודה ואתוודה שקראתי למעשה רק את האמנה הרביעית (כפי שהיא מופיעה בויקיטקסט), ולמעשה רק חלקים בה, ולמעשה גם אותם ברפרוף-יחסי.
ויחד עם זאת אני רוצה לטעון שהכתוב באמנת ז'נבה, כיום, לא יכול להוות בסיס לדיון מוסרי רציני אודות המבצע בעזה.
למה בכלל התעורר הצורך לחתום על אמנת ז'נבה השלישית ב1929? אני מניח שלמלחמת העולם הראשונה שהתרחשה בין החתימה על האמנה השנייה לשלישית הייתה משמעות גדולה בנקודה הזו.
ומה לגבי הרביעית? אני מניח שמלחמת העולם השנייה נתנה את האינפוט שלה.
הנקודה היא שלאורך השנים אופי המלחמות משתנה, ומחייב דיון מוסרי חדש (זאת בהנחה שמקבלים "מלחמה" כדבר שבכלל יכול להיות מוסרי, או לפחות יכול להיות מוסרי יותר או פחות, ושפציפיזם היא לא הדבר המוסרי היחיד בצורה בינארית).
לדעתי כיום אופי המלחמה (ובפרט המלחמה האמריקאית באפגניסטן, המלחמה האמריקאית בעיראק, מלחמת ישראל בחזבאללה ב2006 מלחמת ישראל בחמא"ס כעת, וכו') שונה מספיק מאופי המלחמה שמדובר עליה באמנות ז'נבה השונות, ומחייב דיון מוסרי חדש.
המאפיין הבולט ביותר בשונותו, אני חושב, הוא ההפרדה הברורה שיש במלחמה עליה מדובר באמנת ז'נבה בין הצבא לבין האוכלוסייה האזרחית בזמן הלחימה.
כך לדוגמא האמנה מדברת על כך שאסור לפגוע ב"אנשים שאינם לוקחים חלק אקטיבי במעשי האיבה, כולל חברים של הכוחות המזוינים אשר הניחו את נשקם או אינם מסוגלים להלחם ..." (סעיף 2), ואף מוסיפה שכדאי לצדדים (על ידי זה שהיא מציינת במפורש שהם יכולים) במלחמה נוכחית או עתידית להקים "בתי חולים ואזורי בטחון שיאורגנו כדי להגן על פצועים, חולים, זקנים, ילדים מתחת לגיל 15, נשים בהריון, ואמהות לילדים צעירים מ7 מפני השפעות המלחמה" (סעיף 14) ואף מעודד את הצדדים להסכים על אזורים ניטרליים שיספקו הגנה ל"חולים ופצועים, בין אם משתתפים ובין אם לא משתתפים בלחימה מזוינת, ולאזרחים שלא לוקחים חלק בפעולות האיבה ושאינם מבצעים שום פעילות בעלת אופי צבאי (בזמן מגוריהם באזור הניטראלי הנ"ל)" (סעיף 15).
כך, לדוגמא, כאשר אנשים מדברים על כך שפגיעות ישראליות בבתי חולים הינן פשע מלחמה, הם מתייחסים (אני מניח) לקביעת האמנה ש"בתי חולים אזרחיים המאורגנים כדי לטפל בפצועים ובחולים, לחלשים וליולדות, לא יהיו בשום תנאי שהוא מושא להתקפה ..." (סעיף 18) תוך העלמת עין כלשהי מהמשך הסעיף שאומר שיש לסמן בבירור בתי חולים כאלו, כדי להבדיל אותם מבניינים אחרים, גם הם בתי חולים, אשר אינם מקבלים את ההגנה הנ"ל, והם כאלו "שמשתמשים בהם, מעבר לתפקידם ההומניטארי, גם כדי לבצע פעולות כדי לפגוע באויב" (סעיף 19).
וכך הלאה.
אך יש הבדלים נוספים, ויתכן שחלקם נראים כמשמעותיים יותר לאנשים שונים - היחס בין הכוחות השונים, אולי? ההנחה שאין "צודק" ו"לא צודק" במאבק המדיני שהמאבק המזוין הוא רק ביטוי שלו? וכו'?
ואני אכן מסכים, כמו שכתבתי בעבר, שיש עוול מוסרי בכל צורה של הרג. ויחד עם זאת, כמו שכתבתי בעבר, אני חושב שאנחנו חייבים להכיר בלגיטימציה של הרג בנסיבות מסוימות ובדרכים מסוימות, כיון ואחרת החברה לא יכולה להגן על עצמה מפני חברות אחרות שאינן מקבלות את אמות המידה המוסריות האלו.
דרך הפעולה של חמא"ס כוללת, בין היתר, טשטוש מוחלט בין הלוחמים לבין הלא-לוחמים: גם בצד הפלסטיני וגם בצד הישראלי.
נדמה לי שלא ניתן להלחם בגורם כזה מבלי לפגוע באוכלוסיה אזרחית.
ויחד עם זאת, גם שלא ניתן לפגוע באוכלוסיה אזרחית ולתפוס את זה כמוסרי בהתאם לאמות-המידה שהן הבסיס/התולדה של אמנת ז'נבה.
בהתחשב בהנחות האלו, נראה לי שדיון מוסרי רציני בפעולה הצבאית ברצועת עזה מחייב אחד מהשניים:
א. מסקנה לפיה כל פעולה צבאית נגד ארגון אלים הפועל מתוך אוכלוסייה אזרחית כמו החמא"ס אינו מוסרי. צ'יקי "רועי" ארד, אם אני מבין נכון, הוא בעל ההשקפה הזו.
זוהי השקפה פציפיסטית, לפחות במובן כלשהו, ואני חושב שהיא בהכרח צריכה ללכת יחד עם השקפה לפיה אין לשום ארגון לגיטימציה מוסרית לפעול מתוך אוכלוסייה אזרחית בצורה אלימה (בין אם למול אוכלוסייה אזרחית ובין אם למול הצבא) – תקנו אותי אם אני טועה.
איכשהו, בהקשיבי לשיח המוסרי סביב פעולות צה"ל אני דווקא לא מקבל את הרושם שהטוענים טענות מול מוסריות צה"ל לא רואים לגיטימציה עבור החמא"ס לפעול מול ישראל בצורה מזוינת, ולכן (עד שלא יסבירו לי איך הפרדוקס הזה למעשה מתיישב) אני חושב שזו השקפה שאינה יושבת בצורה שלמה (לפחות לא כזו שנהירה לי, כאמור).
ב. מסקנה לפיה יש לערוך דיון מוסרי מחודש בנושא מוסר המלחמה. לא בהכרח במסגרת כתיבת אמנת ז'נבה חמישית (למרות שזה עובד מבחינת מרווחי-זמן). מסגרת הדיון צריכה להיקבע לפי מי שרלוונטי לשאלה, אני מניח, ולכן יש לכלול בדיון גם נציגי ארגוני טרור שונים (לצד נציגי מדינות שרואות עצמן כבעלות דעה מוסרית בנושא הזה – ישראל וארה"ב, מן הסתם, וגם מדינות אירופה השונות, וכו').
זה דיון שצריך לענות לשאלה "מה אנחנו תופסים כלגיטימי ומה אנחנו תופסים כלא לגיטימי במלחמה א-סימטרית?" (כשב"מלחמה א-סימטרית אני מתכוון למלחמה של גורם אחד שהוא בבירור חזק יותר מול גורם שני, לא להגדרות המקובלות למונח הזה).
אני חושב שרק כשתושג הסכמה שכזו יהיה אפשר לערוך דיון מוסרי רציני אמיתי במסגרת בינלאומית על מאבקים אלימים כמו זה שבעזה עכשיו.
(בשביל לערוך דיון כזה בתגובות/טוקבקים/בבלוגספרה, אני חושב שיש לערוך דיון כזה במסגרת השיח הציבורי-וירטואלי. אשמח אם נערוך אותו עכשיו.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
