(אודי שרבני - שמצליח להיות אודי שרבני כבר מלא זמן)
כולם מדברים על לשנות את השיטה
על לשפר את השיטה
על לשדרג את הספירה
כולם מאשימים את אחוז החסימה
את דרכי ההצבעה
את שישבו במליאה
כולם מנסים לבנות לי ממשלה
להגשים לי משאלה
להאשים לי בעיה
זה לא באמת ישנה לי הרבה
רק את החדשות
רק את לונדון
רק את קירשנבאום
זה לא באמת ישנה לך הרבה
תכלס, גם הפוליטיקה היא בידור זול
תכלס, אם זה באמת היה שלטון נציגים
מישהו כבר היה בונה אתר שאפשר להצביע בו "בעד"
ושאפשר להצביע בו "נגד"
על הצעות חוק מפעם,
שבסוף היה אומר לך איזה נציג מייצג אותך הכי נכון.
איזו מפלגה מייצגת אותך הכי נכון,
תכלס,
בלי יועצי תקשורת
בלי ניתוחים פסיכולוגים
אבל, תכלס, יותר משהכנסת היא פרלמנט, הכנסת היא זירת היאבקות.
בין האתנוצנטריות שבכולנו,
בין ההומניזם שבכולנו
בין השתייכות למחנה
בין השתייכות לרוב
בין הפגיעה באגו
זה, תכלס, מה שכולם מדברים עליו.
אז זה לא באמת ישנה לי הרבה.
זה ישפיע לי על ההיאבקות.
זה ישפיע לי על הבידור.
זה ישפיע לי על הפסקת החדשות של פעם בשעה, ולא על המוסיקה שמקיפה אותה
זה ישפיע לי על לונדון וקירשנבאום, ולא על לונדון וסן-פרנסיסקו
זה ישפיע לי על החדשות. זה ישפיע לי על החשדות.
ועם כל הדיבורים המנופחים האלו,
הנה,
עכשיו,
אמצע ולנטיין,
אני שומע רוק בשפה של כובש שהגלה את סבא לאריטריאה,
מתקופה בה אבא וחברים שלו כבשו איזה חצי מדינה,
ובכל זאת כותב על ביבי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
