בשנה א' בבית הספר למשפטים, באחד השיעורים הראשונים במשפט פלילי מלמדים את הסטודנטים על דילמת האסיר. מדובר במצב שבו שני שותפים לפשע נאסרים יחדיו. אין לשוטרים די ראיות כדי להרשיע את האסירים ללא עדות של שותף אחד על מעשי רעיהו. על מנת לפתור את הבעיה מעמידים השוטרים כל אחד מן השותפים לעבירה בחדר נפרד ומציעים לכל אחד מהם את האופציה לספר את חלקו בעבירה, תוך כדי הרשעת חברו. השותף שיעיד יקבל עסקת טיעון ועונש קל יותר ואילו חברו, שסירב לשתף פעולה, יאסר לפרק זמן ממושך יותר. הדילמה: אילו שני האסירים ישמרו על שתיקתם, השוטרים לא יוכלו להרשיע אף לא אחד מהם ושניהם יתחמקו מעונש ומהרשעה. מאידך, אם שותפם לפשע יהיה זה שישתף פעולה ראשון עם השוטרים, יהיה העבריין שלא שיתף פעולה במצב גרוע מאד...
השבוע נתקלתי בדילמת אסיר משל עצמי. כזכור, לפני כחודשיים נולדה בתי הבכורה. במשך פרק הזמן שחלף מאז לידתה, למדנו להכיר את מצבי הרוח שלה, את סוגי הבכי וכמובן את סימני וזמני העייפות. לצערינו הרב גילינו כי בתנו הקטנה איננה מסוגלת להירדם בכוחות עצמה במיטתה. לא ולא! הנסיכה דורשת שיאחזו אותה, לפעמים במשך שעות, וינענעו אותה מצד לצד עד שתשקע בשינה עמוקה. יש לציין כי העברה מוקדמת מדי של הפעוטה אל מיטתה תסתיים ביקיצתה המיידית, דבר המצריך חזרה על תהליך ההחזקה והנענוע וחוזר חלילה. על כן, ג'ו ואני מקפידים לזהות סימנים בהתנהגותה המציינים באם הפעוטה שקעה בשינה די עמוקה בטרם נעיז להשכיבה בעריסתה. כך למשל, כאשר פלטה הפעוטה את המוצץ מן הפה, כאשר ידיה מונפות אל על לצדי ראשה, או כאשר ראשה נשמט לאחור אלו הם סימנים חיוביים לשקיעה עמוקה בשינה. נוכחותם של כל השלושה באותו זמן מהווים אישור סופי להעברתה לעריסה.
למותר לציין כי בהיות הפעוטה בת חודשיים, מהווה השינה מרכיב נכבד משגרת יומה, דבר ההופך את תהליך הרדמתה למייגע ביותר, במיוחד כאשר מדובר בשעות הקטנות של הלילה.
לפני יומיים ביקרנו אצל חברים אשר אף להם פעוטה בת חודשיים. על רצפת חדר המגורים הבחנו בנדנדה אוטומטית. מיד הבזיק במוחינו רעיון אדיר: נבדוק באם הפעוטה מגיבה היטב לערסול הנדנדה וייתכן שמצאנו פיתרון לצורך המתיש להרדים אותה על הידיים. ואכן כך היה. ראה זה פלא, תוך 5 דקות, שקעה הפעוטה בשינה עמוקה, בדומה לשינה שבה היא שוקעת כאשר היא יושבת במושב הבטיחות ברכב במהלך נסיעה.
ג'ו ואני צהלנו כמובן ולמחרת מיהרנו לחנות הצעצועים ורכשנו לעצמנו נדנדה שכזו. הבוקר ניסינו שוב את הפלא החשמלי הלזה. והנה, שוב הצלחה! הפעוטה נרדמה לשלוש שעות תמימות, מבלי שנדרשנו להחזיק בה ואפילו לרגע.
והרי הדילמה: בחודש יוני בכוונתי להגיע לישראל, כדי לאפשר להורי לפגוש את נכדתם הראשונה יותר לעומק (הם כמובן היו אצלי בשבועיים הראשונים לאחר הלידה אבל מאז לא ראו אותה, למעט בתמונות). נניח שעד חודש יוני אשתמש בנדנדה כאמצעי להרדמת הפעוטה. מה אם הפעוטה תתרגל להירדם רק באמצעות הנדנדה? הכיצד אשרוד 12 שעות טיסה עם פעוטה שצווחת כיוון שאיננה יכולה להירדם? בעיני רוחי אני כבר רואה את מבטי הנוסעים הזועמים המבקשים לחטוף תנומה במהלך הטיסה. שלא לדבר על שלושת שבועות השהייה בישראל האם לא אוכל להרדים אותה במהלך כל התקופה?
כן, ידידי. אותה נדנדה אשר לכאורה היא התשובה לכל מכאובינו הינה גם חרב פיפיות שבאותה קלות יכולה לגרום לנזק גדול יותר.
לכן, לעת עתה, עם כל הפיתוי הקיים בשימוש תכוף בנדנדת הפלא, אנו עדיין משתדלים לטייל עם הקטנה בידיים לפחות פעם או פעמיים ביום כדי שלא תשכח שגם בדרך זו היא יכולה להירדם...
כמה נפלאה היא ההורות!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
