פוסטוב.
יום ראשון, 22.11.09. מתעוררת ב00:30 לצלילי הפלאפון של בעלי היקר, בטוחה שזה השעון המעורר, מסתכלת ורואה שהכל חשוך, זה לא הגיוני!
מכבה אותו, מפעילה מחדש (מזל שזכרתי מתי הוא צריך להתעורר). מתעוררת ב6:30. נזכרת במה שקרה לפני 6 שעות, מעיינת בשיחות "נכנסות", ומסתבר שזאת הייתה בכלל שיחת טלפון שניתקתי. אח...החיים כשישנים...
החלטתי שאני הולכת על זה. מגשימה פנטזיה/חלום ישן/את עצמי בעוד תחום.
תהרגו אותי (או שהרשיון), כולם ישנאו אותי, יריבו אותי, יגידו לי שלא- שזה יפגע בי, אבל רק אני בטוחה בעצמי (וסומכת על ההוא שם למעלה..)
אני רוצה לעשות רשיון על אופנוע, אני החלטתי!
וביום שהחלטתי שאני עושה את זה, התחלתי לרוץ קדימה לעבר ההגשמה. לא ויתרתי, נסעתי לבד לקניון השומם, חיפשתי את "תחנת הצילום", עשיתי בדיקת ראייה, חתמו לי על טופס ירוק, צילמו אותי, איחלו לי בהצלחה. התקשרתי בפעם האלף היום למרפאה, אך לא ענו. החלטתי שאין לי מה להפסיד (כמובן) ויצאתי אל המרפאה גם בלי לקבוע תור לרופאה. הגעתי אל המרפאה, מסתבר שיש שביתה אצל האקדמאים ולכן אין מזכירות. חיכיתי חצי שעה בשביל דקה שבה החתמתי את הרופאה שלי על הטופס הירוק. יצאתי מאושרת מהחיים, כעת נשאר לי רק ללמוד ולגשת לתיאוריה, לגשת לשיעורים...
היום עברתי האזנות בפעם הראשונה בכביש 6, הוסמכתי להיות נציגת שירות והחל ממחר אני יושבת לבדי ועונה בלי עזרה ישירה...
ככה מתקדמים בחיים 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
~מישהי אמיתית~