"השמש שלי שוקעת כדי לזרוח שוב", רוברט בראונינג

וואו. הרבה זמן לא היו לי פוסטים כאלו מרירים. בעצם, גם הרבה זמן לא היו לי ימים כאלו גרועים.

מביטה במראה ורואה עיניים גדולות נפוחות מלאות בדמעות.

שאלתי אותו אם הוא רואה לי בעיניים את מי שאני, והוא אמר שאני אותה אחת.

פעם הוא היה אומר מילים, ואני עוד הייתי מחלקת משמעויות.

פעם הוא היה אומר שהוא לא יכול לסבול אותי בוכה. יום שלם אני בוכה.

פעם הוא היה אומר שבחיים לא יוכל לישון בלעדי, והנה לילה שני בחודש האחרון שאנחנו ישנים במיטות נפרדות.

פעם הוא היה אומר...

מילים חסרות משמעות . בגיל עשרים כבר מתחילה להפנים.

אה, וסתם כדרך אגב - כל מה שאכלתי ב24 שעות האחרונות זה פיתה ומילקי. מצויין. 

וכמה דמעות...