"השמש שלי שוקעת כדי לזרוח שוב", רוברט בראונינג

הייתי נותנת הכל.

הייתי נותנת את עצמי.

הייתי מוותרת על הכל.

הייתי מוותרת על עצמי, לא שאני לא רגילה לזה..

הייתי מוותרת על כל מה שיש לי, על כל מה שקניתי, על החברים שאני אוהבת, על העבודה המדהימה שלי, על הכשרון שלי, על תחושת המיצוי שלי,

על האהבה שלי.

הייתי מוותרת על הכל.

רק תחזור אליי.

שתחזור לתת נשיקה על המצח.

הנשיקה הזאת שאני כל כך מתגעגעת אליה.

הנשיקה שהייתה רק לך.

נשיקה של שייכות. נשיקה של אבא. נשיקה שרק אני הייתי מקבלת. 

הייתי נותנת הכל בשביל ללכת איתך שוב לסבא זליג, לדודה חיה.

הייתי נותנת הכל בשביל לתת לך את החביתה שלא סיימתי וסבתא תחשוב שאכלתי הכל.

הייתי נותנת הכל בשביל לנסוע באוטובוס שלך.

הייתי נותנת הכל בשביל לנסוע איתך לשוק.

הייתי נותנת הכל בשביל לגלות איתך את הים.

הייתי נותנת הכל בשביל שתחזור.

סבא, אני רוצה לעשות הכל...

רק תחזור.

לפחות כשהיית, המשפחה הייתה מאוחדת. וכולם ביחד. 

והיום, מה נשאר?