"השמש שלי שוקעת כדי לזרוח שוב", רוברט בראונינג

מעניין אם אתמול זה היה עוד סימן מאמא או לא,

אבל ניצלתי את ההזדמנות (לשם שינוי) להיות עם המשפחה בצהריים אחרי חודשיים שלא הייתי איתם (סבתא, דודות..)

אז מה בעצם פספסתי כל הזמן הזה?

אני מסתכלת בפייסבוק של שרה על הפייסבוק של ליאור

״שלא תעזי למחוק אותו! זה הפייסבוק שלי״ (אישה בת 60 כמעט?)

״למה נראה לך שאני באה למחוק אותו? בסך הכל רוצה לראות מה הוא מפרסם..״

(מעניין שאת מוסיפה את כל החברים שלי, אני מעולם לא הוספתי את החברים שלך, וכשהם כבר לא חברים שלי..את עדיין עוקבת אחריהם. מרתק! או שלא..)

-רואים את רונן כשנכנסתי לאוטו של שרה

״הוא בא גם? אם הוא בא אני חוזרת. אני לא אהיה שם״

(יש לך את זה ביותר ילדותי????)

-החקירות הצולבות של שרה. באיזה זכות? כאילו אני חייבת לה דין וחשבון

״מה עם ליאור?״

״אנחנו לא ביחד יותר״

״עד מחר״

״שרה, זה נגמר. מה את רוצה?״

״לדעת אם זה באמת נגמר..אצלך כל שני ורביעי זה משתנה״

(ממש עניינך)

x2

״מה עם דורון?״

״מאיפה אני יודעת?״

״התמונות עם הבחורה שהוא שם... זאת חברה שלו?״

״שרה - אני לא בקשר איתו. לא יודעת.״

x3

״מה עם משה?״

״הכל בסדר, מה איתך?״

״מה זה, איפה הוא גר עכשיו?״

״בקפריסין״

״למה?״

״תחנת מעבר לפני לונדון״

״מה יש לו לחפש שם?״

״זה מה שהוא רצה מאז ומתמיד״

״אז למה שלא תסעי אליו? למה שלא תחזרו?״

(יש לך מקומות ששכחת לדחוף אליהם את האף????)

ואם כל אלו לא מספיקים, במקביל לשיחות האלו, אני שומעת את רחלי מתחצפת לרונית. אז היא צועקת עליה שלא תדבר ככה,

ושתכבד את אמא שלה. ואז מתפתח ריב קטן. ואז סבתא נזכרת להתערב. ואז רונית צועקת עליה ״אל תתערבי.״

וסבתא ממשיכה להתערב. ורונית ״זה הבית שלי. אני מחליטה פה. אל תתערבי לי בחינוך של הילדים שלי ״

כל הבית רועד מהצעקות, וסבתא מתחילה לבכות.

אין ספק, פספסתי המון בחודשיים שלא הייתי אצלהם... אני רצה גם בשבוע הבא!