עד עכשיו לא קיבלתי תאריך לרסיטל.
הייתי צוחקת כל הזמן על איך שמשרד החינוך שכח ממני.
לפני כמה ימים המורה שלי התקשרה אליהם, והאמת ש...
הם באמת שכחו אותי!
כמה בנאדם יכול להיות בלתי נראה? ואפילו לא פגשתי אנשים ממשרד החינוך בכלל!
הם התנצל ב"אלף סליחות" במילים שלהם, וקבעו לי ל1 באפריל. (שזה בכלל תאריך שנוי במחלוקת. טראומה שאני אקבל מכתב של- "אין לך רסיטל! אחד באפריל! האהאהאהאהא!")
אז עכשיו צריך רק לחרוש על העבודת ניתוח הזאת לעוד שבועיים....
זה היה פשוט עצוב ששכחו אותי. 
אז אתמול יצאנו למסיבה בהרצליה שנשמעה ממש טוב, והסתברה כקצת פחות טובה. היה חביב בכל מקרה.
כבר הספקתי לתכנן על 2 אנשים ורגע אחרי ראיתי אותם מתנשקים עם מישהי אחרת (וזה קרה פעמיים ביום אחד! פאק..) בסוף היה לי חשק מוזר להתקשר לליאור באמצע הלילה ולהגיד לו לבוא להפגש. ואולי זה רק בגלל הנוסטלגיה.
נראה לי ששתיתי קצת יותר מהרגיל כי בבוקר (יותר נכון ערב) קמתי עדיין עם סחרחורת והרגשת בע.
ונמאס לי שמתחילים איתי מכוערים כל הזמן. =|
ביום ראשון יש לי זימון לצבא, מיונים להדרכת יחידות שדה.
אני צריכה להרצות שם מול כל הבנות ומול המדריכות על נושא רנדומלי, ואחרי זה ראיון אישי.
וזה בצריפין, שצריך איזה 700 אוטובוסים להגיע לשם, וכדאי שזה ילך טוב.
חופש פסח עכשיו, ואני ומור חייבות לסוע לתל אביב. זה הפך כבר להיות התמכרות. ואני פשוט חייבת.
אני חייבת לצאת.
בזמן האחרון יש לי פוסטים כל כך חסרי משמעות, סתם בשביל לכתוב. אבל כרגע בעצם זה רק בשביל להוריד את הפוסט הקודם למטה.
אני לא ממש מתה על זה, אבל מסיבה מסויימת אני עושה את זה בכל זאת =\
פוסטים חסרי משמעות תמיד מסתיימים אצלי במשפט לא קשור, ולכן-
בא לי צ'יפס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
