לא? תחשבו על זה. מצד אחד יומן אישי מצד שני אין ציבורי כמו האינטרנט.
ואם עושים סקס בחוץ אז למה להסתתר בגינה נטושה?
אגב מחשבות אני ניזכרת שפעם התמזמזתי עם משהו בפינת רח' השופטים ואבן גבירול בת"א (ליד לוננדון מיניסטור למי שלא מכיר) ומזל שהיה חורף ולו היה מין מעיל גדול שכזה. כי ברווח שבין המעילים כבר לא היה עלינו כלום.... זה דיי ציבורי הייתי אומרת.
בכל מקרה, בלוג... יש בזה משהו קצת הרפתקני....
אני בת 30 וחצי, כמו שאומרים הילדים, ולפני כמה ימים קראתי פעם נוספת קטע שכתבה סמדר לאון בשם משבר גיל שלושים ושלוש וחצי
זה גרם לי לחשוב על המקום שלי ביקום הקטן הזה. אני הולכת בדיוק בדרך שלה ויש לי כבר וי על לימודי תואר ראשון, עבודה רצינית, מס' לא מבוטל של בני זוג וסתם סטוצים, חתונה אחת (לבחור הכי מקסים בעולם), חתול, לימודי תואר שני, ילדים עוד לא כי לא בא לי.....וכמובן דירה מקסימה משלנו בצפון הישן של תל אביב.....
מה יש עוד לבקש? אז למה אין לי חיוך כל בוקר מרוח מאוזן לאוזן? למה חוסר הסיפוק המשווע? מה הלאה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
