אם אי אפשר לפתוח בלוג חדש, אז נשתמש בבלוג ישן.עבר משהו כמו חודש מאז שכתבתי פוסט (איפשהו בכלל- אני עדיין מחפשת את המקום שלי במרחב הוירטואלי, מסתבר)…כאן אין רשומות קודמות, אז לכתוב שכלום לא השתנה יהיה די דבילי..בגדול המצב רע ואין לי מושג מאיפה להתחיל לשפר אותו. אני מרגישה שפשוט ויתרתי. אני לא רואה שום שיפור בעתיד.. אני לא ממש רואה עתיד, למען האמת.לא קידמתי את עצמי לשום מקום ב-10 השנים האחרונות ואני לא רואה שינוי באופק. נראה שהכל מדרדר- במקום להתקדם לאנשיהו אני רק הולכת אחורה בכל תחום או נתקעת במקום. אני מרגישה שאני פשוט מחכה למות. אני חיה בשלום עם זה. תמיד רציתי למות.. אבל זה לא משהו שפשוט קורה לי עם המזל שלי. בכל פעם שאני עושה בדיקות דם אני מקוה שהרופא ימצא משהו מדאיג… כמובן שזה לא קורה. הבדיקות תמיד פנטסטיות. תמיד רציתי מוות מהיר נטול ייסורים. אבל בכנות, אני מוכנה להתפשר על מוות איטי ומייסר (ולא, החיים שלי לא נחשבים למשהו מהסוג הזה)- העיקר לדעת שאני בכיוון הנכון ושבעוד זמן מוגדר אני אמות.אני לא אובדנית. אני לא אעשה שום דבר בשביל לקדם את המוות שלי… יש לי רק תקוות שזה יגיע באופן טבעי בחסות היקום. אבל, כרגיל, אני לא מקבלת שום דבר שאני רוצה.שיהיה…הראש שלי כואב. כבר יום רביעי ברצף (מפסיק אחרי שאני לוקחת תרופה וחוזר למחרת). אני לא רוצה אפילו לספר את זה לאף אחד כי כולם תולים תקוות בתרופה חדשה שהתחלתי לקחת למניעה של כאבי הראש. בעוד כמה ימים אני צריכה לקחת מנה חדשה. ויש לי חודש הבא תור לנוירולוג. לא יודעת מה יהיה. קיוויתי לחזור ללמוד כי נראה שהתרופה ממש עוזרת (עד לשבוע הזה היו לי 5 כאבי ראש ב-3 חודשים- שזה מדהים בהתחשב בזה שלפני כן היו לי סביב ה-20 התקפים בחודש), אבל הימים האחרונים מצביעים על נסיגה. מעניין אם ניתן להכפיל את הכמות. נראה מה הנוירולוג יגיד. זה לא אותו נוירולוג שרשם לי את התרופה (ההוא כבר לא עובד בקופת החולים ואין לי שום רצון לנסוע לתל אביב למרפאה שלו וגם לא לשלם באופן פרטי). הנוירולוג שאני אלך אליו בחודש הבא הוא השותף של הקודם במחקר שניסו להכניס אותי אליו. אז אני חושבת שהם משדרים על אותו גל. כשהחזרתי לו את הציוד של המחקר הוא הציע איזה כדור ואמר שיתקשר אלי. אבל הוא לא התקשר. אני מניחה שהוא עסוק.. לא משנה. בכל מקרה יש לי תור אליו, אז נראה מה הוא יגיד.יש לי מליון דברים לעשות, אבל אין לי שום חשק לעשות משהו מהם. בשישי שעבר היתי בבריכה אחרי שחודש רציתי ללכת ולא הלכתי. היה ממש נחמד. בשלב כלשיהו התחיל להיות קצת רועש מדי לטעמי, על אף שהתמקמתי במקום שאף אחד לא בא אליו. פשוט לילדים יש כשרון להרעיש למרחקים. זה מן קטע כזה…חשבתי ללכת גם היום, אבל אני שוקלת לוותר על זה. בא לי פשוט יומיים של שקט עם עצמי.אלך שבוע הבא.