בסוף הכל מסתדר !

לילה.

כולם ישנים.

ביער, שמשון ויובב מתכננים תעלול נוסף, כנראה.

ואצלנו לנגה יש תכניות אחרות. שלוש לפנות בוקר, נגה מתעוררת משנתה. צומחות לה שיניים וזה כואב. גם חם. היא מוחה

בקריאות קטנות כאלו. בכי של שניה או שתיים.

קמתי, ליטפתי אותה, הרגעתי. הצעתי מים - היא לא רצתה. החזקתי אותה קצת, והיא נרדמה שוב. הנחתי אותה חזרה במיטה.

כשרציתי ללכת בחזרה לישון, היא קראה לי: אבא. זה אומר שהיא התעוררה. שלוש בלילה, צריך להרדים אותה שוב.

אבא - כסא. יש ליד המטה של נגה כסא שבו אנחנו יושבים ומספרים לה סיפור לפני השינה. ישבתי. היא אחזה ביד שלי וחזרה לישון. לא עוזבת את היד.

אחרי כמה דקות, היא כבר שוב מנומנמת. אבל לא ממש רוצה להרדם. היא מתחילה למנות את בני המשפחה. רשימת מלאי. אמא, אבא, סבא, סבתא וממשיכה לנקוב בשמות כולם, כולל כל הסבים והסבתות, הדודים ובני הדודים בקול מנומנם.

עוגה? לאאאאא. עוגה? כן!!!!! אומרת נגה מתוך שינה ואני מתפקע מצחוק. הנה עוגה! בימים האחרונים אני שואל אותה שאלות ותשובות בסגנון: באיזה צבע הכדור? אדום? לא... צהוב? לא... כחול? כן! והעיניים שלה בורקות כשהיא יודעת שהנה התשובה הנכונה. זה מין אימון שעוזר לפקפק במה שאנחנו אומרים. היא צריכה להחליט אם מה שאנחנו אומרים נכון או לא. עוד שלב התפתחותי.

נד נד, נד נד, רד עלה עלה ורד... עכשיו היא שרה מתוך שינה.

א-וי... א-וי... אאא-וי-רון! ואני שוב מחייך. כשאנחנו הולכים ברחוב היא אוהבת להחזיק לשנינו ידיים ואנחנו מניפים אותה באויר תוך כדי צעידה בקריאות "אוירון!" זה תמיד מזכיר לי את "ציור".

כשאני מנסה לקום היא מוחה. מתעקשת להחזיק לי את היד. שותה קצת מים, אבל זה לא מרדים אותה. נירית קמה ומחליפה אותי קצת. נגה מרוצה. אמא! היא מצהירה. נירית מנסה להרגיע ולהרדים אותה.

אבא בעבודה! היא אומרת. זה ההסבר שבדרך כלל היא מקבלת כשהיא שואלת איפה אבא או איפה אמא. בעבודה. זה הסבר מספיק בשבילה.

אחרי רבע שעה נוספת, נגה מחליטה שהיא רוצה בקבוק חלב. בקבוק חלב! היא דורשת. בקבוק! חלב! מדגישה כל מלה. אחרי שוידאנו שזה באמת מה שהיא רוצה, אנחנו מכינים לה בקבוק חם של מטרנה. החלב סוף סוף מרגיע אותה ולבסוף היא נרדמת.

שעה של זמן איכות באמצע הלילה עם נגה.