בסוף הכל מסתדר !

אני חייב לכם את המשך הדיווח על שבוע האב (שהסתיים זה מכבר). אז בבקשה:

 

4.
לאחר סוף השבוע, הילדים הלכו לגן ואני הלכתי להביא את המחשב החדש.

 

(פסקה טכנית קצרה:)
מלבד שדרוג החומרה קניתי גם ויסטה וסה"כ מערכת ההפעלה נחמדה, אם כי מעצבן שדברים מסויימים לא עובדים למרות שהם עבדו ב XP. למשל: סנכרון עם כונני רשת ב OFFLINE לא קיים, צריך להוריד תוכנה מיוחדת.
את ה OUTLOOK EXPRESS שינו ועכשיו קוראים לו MAIL, אבל אותם באגים מעצבנים עדיין קיימים. כבר אי אפשר לקרוא חשבונות HOTMAIL בתוכנה, מה שגרם לי לוותר סופית על חשבון ההוטמייל שלי לצרכי דואר. יש עוד התנהגויות שמראות שבסך הכל שינו לתוכנה את השם, אבל אני לא אכנס עכשיו לזה, אולי בפוסט אחר.
הממשק נחמד, כן.

 

איכשהו נירית התחברה בדיוק לאינטרנט וניסינו לדבר. היה לנו קצת טלפון שבור (אולי בגלל סוג החשבון שלי בברק, ששונה מאז) אבל הצלחנו להתעדכן ולדבר.

 

כשהילדים חזרו מהגן הלכנו לגינה. בערב המשכתי לספר לנגה את ההוביט (בגרסתו המאויירת הנפלאה) לפני השינה. תומר נרדם בלי שום בעיות.

 

5.
ביום שני חוגגים שבועות בגן של נגה, מה שאומר שצריך להכין טנא - טנא נגה.
מתארגנים במהירות בבוקר, טלפון לנירית לברר איפה הזרים שמניחים על ראשי הילדים (עמוק בארון, בארגז סגור, בשקית אטומה, כמובן). אני מלביש את נגה בשמלה לבנה, זר לראשה וסלינו על כתפינו.
בטנא אני מניח: בננה, תפוח, עגבניה, עגבניות שרי, מילקי וכפיות. אנחנו כבר מאחרים. הילדים ישובים על העגלה, הטנא למעלה ואנחנו ממהרים אל הגן. ברגע שאני יורד מהמדרכה הטנא מחליק ומתהפך. אל הבוץ. שיט.
אנחנו רצים אל הגן ומספיקים בדיוק לתחילת הטקס, אני שוטף את כל מה שהתלכלך והטנא משוחזר לקדמותו. כל הילדים חגיגיים ואני מנצל את ההזדמנות ומצלם קצת.

אחר הצהריים מגיעים ההורים שלי, סבא וסבתא של נגה. כיף לילדים אתם. אנחנו אוכלים הילדים מתארגנים ואני מתחיל לארגן מקלחות.
אחרי שההורים שלי הולכים נגה פתאום צועקת - נכנסה לה חתיכת זכוכית לרגל (משהו שפספסתי איכשהו כשנשברה כוס) והתחיל לרדת דם.
אחרי לא מעט בכי הכל נשטף ונרגע, אם כי לנגה קשה לדרוך על העקב.
אחרי ההשכבה, אני כבר בסלון ונגה מגיעה אלי "להתכרבל". אני מחבק אותה והיא אומרת לי שהיא מתגעגעת מאד לאמא. אפילו רואים כמה ניצני דמעות.
אנחנו מסמנים עוד X על הטבלה שנירית הכינה ונגה נרדמת לה.

6.
שבועות לא נגמר: היום חוגגים בגן של תומר.

שוב אני מכין טנא, הפעם ביתר זהירות, מקושט בענפים ומלא ביכורים (גם מילקי נחשב ביכורים).
תומר לבוש לבן נוסע מרוצה אל הגן. גם אותו אני מצלם שם אחרי שהפעם הכל הרבה יותר רגוע.

מכיוון שערב חג, זהו יום קצר ואנחנו מתארגנים לארוחת צהריים עם ההורים שלי אצלנו. לאחר הארוחה אני מארגן את הילדים מפני שאנחנו נוסעים למטולה לבקר את בני המשפחה שם. נגה מתרגשת, תומר מרוצה, ואנחנו עולים לאוטו.
מסתבר שלא היינו היחידים שחשבו לנסוע צפונה לחג.
הנסיעה למטולה שלוקחת בדרך כלל קצת פחות משלוש שעות לוקחת לנו ארבע וחצי שעות. הילדים כבר מאד רוצים להגיע, אבל הפקקים נגדנו.
נגה עוזרת לי מאד. אני נוהג, נגה מחזיקה שקית אפרופו ונותנת לתומר כל פעם אחד או שניים. גאווה.
בכרמיאל אנחנו עוצרים לכמה דקות להפסקת פיפי/החלפת חיתול + חילוץ עצמות, ואז ממשיכים.
אנחנו מגיעים למטולה בדיוק לטקס שבועות המקומי. ילדים רוקדים והצופים בלבן ישובים על הדשא. אושר גדול ונחת אחרי הנסיעה הארוכה.

7.
בבוקר החג אנחנו קמים בנחת. הילדים יוצאים לשחק קצת בחצר ואנחנו לא ממהרים לשום מקום.
בצהריים אנחנו הולכים לבקר את הסבים של בני הדודים וקוטפים שם דובדבנים ותותי עץ. שם אני שם לב שתומר לא מוכן לעזוב אותי לרגע. התנהגות סבירה בהחלט בהתחשב בכך שמבחינתו אחד ההורים שלו כבר הלך לאיבוד והוא לא מוכן לאבד את השני. לעומת זאת תומר טורף בהנאה המון תותי עץ ולא מוכן להפסיק. אני קוטף והוא רוצה עוד ועוד. כמובן שהוא נצבע בצבע ארגמני מקסים תוך כדי התהליך.
בערב אנחנו מתכוננים ליציאה, בדרך אני רואה שבשבת גינה נהדרת שהכין אחד מבני המשפחה. מסתבר שהוא בונה אותן בעצמו ומוכר אותן במחיר זול בהרבה מהמחירים בהם ניתן להשיג שבשבות שכאלו באיזור המרכז. (שבשבת רוח + תרנגול + בובת עץ נעה)
נגה עוזרת לי לרחוץ את תומר באמבטיה וככשני הילדים מוכנים אנחנו נוסעים חזרה הביתה. הילדים ישר נרדמים והנסיעה עוברת צ'יק צ'ק.

 

8.
יום חמישי, הילדים הולכים לגן.
בבוקר נגה שמחה מאד לגלות שנשארו רק שתי משבצות לסמן בטבלה עד שאמא חוזרת.
בגן נגה מספרת לכולם שהיא קטפה דובדבנים. גם תומר מרוצה לחזור לשגרה.
אחר הצהריים נגה משחקת עם חברות מהגן בגינה השכונתית.

 

בעבודה יש לנו פגישה מוצלחה ובערב אני מסיים לקרוא לנגה את ההוביט. בילבו חוזר מהמסע הביתה אחרי שהצליח לנצח את הטרולים, הגובלינים, האלפים מיער מירקווד ואפילו את סמוג (הכל עם קצת עזרה).

 

9.
שישי עובר ברוגע, קצת סידורים, ארוחת ערב אצל ההורים. הילדים נרדמים בדרך חזרה.

 

10.
בחמש וחצי לפנות בוקר נירית מגיעה.
כשהילדים מתעוררים יש התרגשות עצומה, אחרי כמה שעות של השלמת פערים נירית הולכת לישון קצת ואני יוצא עם הילדים לחצר להתנדנד. נגה מנדנדת את תומר והוא מרוצה מהסידור.

אחר הצהריים אנחנו הולכים לטייל בפארק, אבל זה כבר סיפור אחר.