מכירים את זה שאתם מרגישים תחושת פיספוס כזו שמעיקה עליכם? ואי אפשר לעשות עם זה כלום?
אז זה בדיוק מה שקורה לי עכשיו.
אלירן התקשר אליי אתמול מחו"ל ובאמצע השיחה הסתיימה לי הסוללה. הייתי בשמירה ולא יכולתי אפילו להטעין את הפלא' ולהדליק אותו שוב. וכ"כ רציתי לשמוע איך הוא מרגיש ואם טוב לו שם ולשמוע קצת חוויות. אבל זה בקושי קרה!
היום הוא שוב התקשר, בדיוק שהייתי במסעדת שווארמה עם כל ההמוניות וכל הרעש, וגם כאן לא הייתי איתו כ"כ בשיחה. כי כל רגע הפריעו לי וכל הרעש מסביב וההורים שלי שמיהרו, אפילו לא הספקתי להגיד לו כמה הוא חסר לי וכמה שאני מתגעגע אליו. אוף וזה מרגיש לי פיספוס. אפילו שהוא יגיע מחר בבוקר לישראל ואני אוכל לדבר איתו כמה שאני רוצה, אבל עכשיו הוא בטח חושב שלא היה לי ראש אליו או שלא היה בא לי לדבר איתו ושזילזלתי בשיחה הזו. וזה בדיוק ההיפך, אין משהו שהייתי רוצה יותר מלראות את המספר הזה מחו"ל ולדבר איתו. אבל אוף למה זה לא היה בתיזמון טוב. מרפי!
בקיצור עכשיו אני סתם מתוסכל, כל היום חשבתי עליו והייתה לי צביטה בלב. בא לי כבר לראות אותו ולחבק אותו כי באמת שהתגעגעתי.
אני אלך להתקלח ולנוח אולי זה יעשה לי קצת טוב..
שיהיה לנו שבוע טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
