התיישבתי לידם וניסיתי להסדיר את הנשימה מהריצה. לאחר מספר דקות המפלצת, בת מינו של ק'טולו, זחלה אל החדר והחלה לשאוג עלינו ולהתיז ריר מצחין. יורי והיא הסתכלו דרכה כאילו לא הייתה שם במבט אדיש, ואני התנהגתי כמוהם. היא ניסתה להטיל בנו חלחלה, לספר באיזה מוות נוראי תמיתנו, איך רצחה ואכלה את חברינו, אך מבטנו נשאר איתן והנשימה רגועה. כאשר המפלצת ראתה כי היא לא נוחלת הצלחה, התכרבלה לכדור קטן והחלה להתייפח על כך שהיא לא מסוגלת לעשות לנו כלום. כנראה ששמחה החליקה בליבו של אחד מאיתנו, כי היא זינקה וניסתה לטרוף אותנו, אך לא הייתה שם מספיק שמחה בשביל שתוכל לפגוע בנו. הרוח הזיזה את עלי הדקלים מחוץ לחלון, והם הטילו צללים נעים וזעים על הרצפה, משחק של אור וחושך, בעוד המפלצת ממשיכה בשלה.

נשכבתי לישון על הספסל, עייף ממאורעות הלילה. על הספסל מולי ישנה אישה שנראית כאילו הזדקנה בטרם עת. מתוך שינה חשתי בתנועה, וכאשר פקחתי את עיניי, ראיתי שהמעיל שלי נעלם. הסתכלתי אחורה וראיתי אותה חוצה את הכביש, עם המעיל שלי בידיים. קראתי לה והיא הסתובבה. ביקשתי את המעיל בחזרה, אך היא צחקה עלי והמשיכה ללכת. רצתי אחריה דרך הכביש הסואן, עקבתי אחריה אל תוך התחנה. ראיתי אותה משאירה את המעיל מחוץ לחנות בידיו של איש זר לשמירה. חטפתי את המעיל ממנו, אך זה היה מוקדם מידי, כי היא מייד רצה מתוך החנות והתחילה למשוך במעיל לכיוון שלה. צעקתי עליה שהמעיל שלי ולא הייתה לה שום זכות לקחת אותו, והיא צעקה שהוא שלה עכשיו, עם מבט זועם ומטורף בעיניים. בסופו של דבר, רכושי חזר אלי.

ישנתי אצל חבר, וקמתי אחרי לילה של שינה לא כל כך מספקת. הבטתי בהיסח דעת במראה בעודי שוטף פנים, ונדהמתי לראות שהקשתית בעין שמאל נעלמה לגמרי, וגם מהאישון נשאר רק סימן חלש, כמו צל של אישון, וכל גלגל העין לבן וחשוף, עטור בהרבה כלי דם אדומים. לעומת זאת, בעין ימין כאילו נוצר כתם דיו, או שגבולות הקשתית והאישון נפרצו, והצבע זלג החוצה על הגלגל, מכסה כמעט את כולו בבליל של צבע שחור וחום.