זה התחיל ביום אפל אחד רגיל. הסתובבתי אני והצל שלי ברמה הקפואה ושחטתי יצורים חסרי אונים עם בעיטות וכוכבי מתכת משוננים. הכל שיגרתי, כרגיל. השכיר ההומו המכשף שאהב להקפיא לעצמו את הרקטום בניסיון נואש להרחיבו (הוא טען שהברברי שמתקן לי את הנשק הינו בעל איבר גדול מידי לחורו המעודן) נשחט מזמן וכבר נמאס לי להחיותו ולשמוע את גניחותיו, את האורגיות עם הגברים הברברים המסוקסים בלילות. זכרונו לברכה. ולפני שחוזרים לעיר, הרי חייבים למצוא את הווייפוינט, נכון??! אז אני מתרוצץ לי ברמה הקפואה, בורח מהיצורונים הקטנים, הנבזים והמשתגרים, מידי פעם משתגר אליהם בבעיטה כי הם נורא מעצבנים. מצאתי את הוויפוינט, חזרתי לעיר הקרה, הדלקתי מוזיקה והתכוננתי לשינה שלווה וערבה. אבל אז אבא מעצבן נכנס ומכבה לי מוזיקה! מה אכפת לו, אני מילא שומע באוזניות! כשהוא הלך לישון הדלקתי שוב והלכתי לחפש את הוויפוינט הבא, בנהר הקפוא. אני מתרוצץ לי במעברים הקפואים בקלילות, בורח באלגנטיות מערימות הפרווה הלבנה שמלאה בנזלת ורוק קפוא ומהזונות המתעופפות האלה. ופתאום, הגעתי למבוי סתום! דוכסי הירח שחטו אותי ואיבדתי 120000 זהב שאני סוחב עלי כל הזמן כי הרי אני גם קצת יהודי ותיבת האוצר הקטנטנה שלי לא יכולה להכיל כבר יותר את הזהב שאני חוסך על ריצות לעיר במקום שימוש במגילות פורטל ושיקויים מרפאים. חזרתי וניסיתי לנקום ולהחזיר את גופתי, אך הם רצחו אותי שוב ושוב! המערה הקפואה המזדיינת התמלאה במהרה בגופותי ששכבו להן בכל פינה פנויה אפשרית בחדר החשוך והקר. מיואש, הלכתי לישון, כי מילא הגופה עם הדברים תחזור לעיר ביום למחרת. כנראה שהמפלצות מכבדות את מנהג האדם לקבור את מתיו =P

בלאט! 120000!!!!! =\ זונות מתעופפות וערימות קיא קפוא מעורבב עם שיערות! בבוקר אמרתי לאבא שלא צריך לעשות זאת שוב, כי הרי לא הצלחתי להרדם, ולא מחוסר מוזיקה אלא יותר מכעס על כך שהוא נכנס לחדרי ועושה מה שבא לו. הוא התעצבן והבטיח שלא יהיה לי מחשב. כמה נחמד, לקחת ללושה את מתנת היומולדת כי הוא מעצבן, נכון? בעע =\

27.12 10:05

נקמתי את נקמתי! שחטתי את גושי הפרווה המזדיינים, וגם הוספתי לכיסי הדל 140000 זהב! ^_^ ושכרתי ברברי מסוקס ושרירי במקום המכשף ההומו.

והמחשב עדיין במקום.