מכירים את זה שאתם כל כך אוהבים להקה, עד שהקשבתם לכל שיר שלה כמה עשרות פעמים, יש לכם את כל האלבומים שלה בדיסקים מקוריים ואתם זוכרים את המילים והצלילים של כל שיר ושיר בעל-פה?

מכירים את זה שאתם כל כך אוהבים סופר, שקראתם כל ספר שלו, קניתם את הספרים הכי אהובים שלו באמזון, ואתם מכירים את הפרטים הקטנים בביוגרפיה שלו?

מכירים את זה שאתם כל כך אוהבים משחק מחשב, שעברתם את כל המשימות בכל הרחבה של המשחק, ואתם מכירים את כל הצ'יטים, הפרטים הקטנים בכל שלב ושלב, את כל ה-easter eggs ושנים אחרי אתם זוכרים איך קוראים לכל הדמויות במשחק?

מכירים את זה שיש לכם תחביב שמלהיב אותכם, אתם מקדישים לו את כל זמנכם החופשי, וקוראים כל דבר שאיכשהו קשור אליו בשקיקה, ומחפשים חיפוש קדחתני אחר אנשים שחולקים את התחביב איתכם, כדי לחלוק איתם את השמחה ורשמים על התחביב?

או כשיש לכם תחום עניין, שאתם מתעסקים בו או לומדים אותו, אבל הוא כל כך מרתק אותכם, שאתם קוראים עליו עוד ומתרגלים עוד בזמנכם החופשי, ומכירים את כל הפרטים הקטנים והאנקדוטות שקשורות לתחום?

אתמול הבנתי שזה חסר לי, שלא הרגשתי את הרגש הזה הרבה שנים, אם בכלל אי פעם יצא לי לחוות אותו.

למדתי מתמטיקה, אבל אף פעם לא טרחתי לקרוא משהו מחוץ לחומר הלימודי, ואני מכיר רק אחוז קטן מהמתמטיקאים הדגולים שהיו בעבר ומעט פרטים על החיים שלהם.

מההרכב של הלהקה האהובה עלי, אני זוכר רק את השם של הסולן. אני יודע את המילים של מעט שירים שלהם, וגם כנראה שייקח לי קצת זמן להזכר אם אצטרך.

את משחק המחשב האהוב האחרון שלי, ששיחקתי בו במהלך שנה וחצי, ממש לא חרשתי עד הסוף, ראיתי מהשחקנים האחרים שלא הגעתי לאחוז אחד מכמה שאפשר לחרוש עליו.

לא קראתי את כל הספרים של הסופרים האהובים עלי, ואני אפילו לא יודע איזה ספרים יש להם עוד חוץ מאלה שקראתי, ועל הביוגרפיה שלהם אני זוכר במעומעם רק פרטים ספורים.

אני לא חושב שאי פעם היה לי תחביב. תמיד אהבתי לקרוא, ולשחק במשחקי מחשב, אבל זה גם לא תחביב מאוד מוגדר, וגם לא הייתי ממש שקוע בו.

בזמן האחרון אני מרגיש אפור וריק. למה אין משהו שמלהיב אותי, כובש אותי ושגורם להיות לשקוע לתוכו ולשכוח הכול? למה כל דבר מעניין אותי רק במידה מאוד מוגבלת, כך שאחרי כמה דקות של תשומת לב העניין שלי לכל דבר הולך ופוחת? למה אין לי תחביב שמלהיב אותי, למה כל דבר שאני טועם בחיי, אני טועם אותו רק על קצה המזלג?

עוד שאלה שאני שואל את עצמי, היא האם זה אמור להפריע לי, ולמה זה מפריע לי. כביכול השאלה היא רטורית, אבל לך תדע.