אני כלוא אצל מכשפה זקנה. היא רוצה לענות אותי בשיטות שונות, עתיקות וחדשניות, היחידה שאני זוכר זה במרתך מתכות. אני מנסה לברוח, אך כל הדלתות נעולות. היא צוחקת צחוק מרושע ורודפת אחרי עם מרתך המתכות. אני בורח דרך החלון למרפסת של השכנים מלמטה. גבר מקריח בגיל המעבר רואה אותי וכולו נורא מופתע. אני מסביר לו מהר שיש מכשפה למעלה ומבקש ממנו לשחרר אותי. הוא מסכים בשמחה ומשחרר אותי. לפני זה הספקתי להכיר את הבן שלו, בחור בגיל עשרים, נראה נורא עצוב ואומלל. אני רץ על ארבע על הדשא המעורבב עם בוץ מתחת לגשם קליל שיוצא משמיים אפורות, כולי מלא בשמחת החופש, רוצה כבר לעבור מתחת לגשר העתיק המסמן את גבולי שליטת המכשפה. הגבר הוא קורא לי לפתע מן המרפסת שלא התרחקה יותר מידי באופן מפתיע ומפציר בי לחזור ולעזור לבנו, שהוא כבר גוסס ממחלתו הנפשית. אני מן הסתם נענה ונורא רוצה לעזור וכמעט מתחיל לחזור על צעדיי, אך פתאום אני נזכר באגדה, ומספר אותה לכלב הנאמן שנמצא איתי, מספר שבאגדה המכשפה ניסתה לגרום לקורבן לבוא אליה מרצונו החופשי כדי למלא את אחד התנאים לכישוף עתיק יומין ורב עוצמה. במקום לחזור הגענו לגיהינום. הכלבים נשארו מבחוץ, מנסים לקפוץ מעל גדר עץ גבוהה ושלדים מנסים לרצוח אותם עם מגלי עצם. כל הדשא בגיהינום ירוק וגבוה, מועיד על כך שהמקום די עזוב, הבניינים מאוד ישנים והצבע מהם מתקלף והדשא צומח סביבם ללא כל שליטה. עובר אוטובוס של אגד ומוריד את האדם האחרון בו בתחנה לא רחוק ממני. כנראה שזאת התחנה האחרונה. הוא ממשיך לנסוע וחוזר עוד מעט חצי מלא באנשים, מתחיל סיבוב חדש במקום. אני מטייל באיזור ומגיע לבית הדין של השטן. שם אני רואה איך השטן דן שתי נשים עשויות אובסידיאן לשריפה במתכת רותחת. הן נשרפות בתוך עיסה כהה מבעבעת, מותכות והופכות לשלולית מחומר כתום זוהר השוקעת בתוך העיסה מהמרכז לקצוות, משאירה בסוף טבעת זהובה שגם היא נעלמת בעיסה. אני מסתכל והדברים לא מוצאים חן בעיני, אני חושב שהדברים לא נעשים פה כמו שצריך, אז אני מחליט להפסיק את רודנות השטן ולתפוס פה את השלטון. פתאום אני הרבה, צבא, ים של אלים, כולם עם לפידים, כולם מוכנים להלחם, אלים עתיקים עשויי עץ, אבן, נחושת, זהב, אובסידיאן, ברזל ועצמות. אני עומדים במרכז העולם שלפתע החשיך, מאירים אותו באור לפידים שצובע את הכול בצבע דם קרוש, עומדים לפני השטן ומשרתיו. חלמתי את החלום הזה כמה פעמים ונורא חבל שאני שוכח פרטים, כי זה היה פשוט מרתק.