לשוני חדה ומוחי קהה, הפעלתי את גלאי הגופות. בקעו ממנו רעשים ורשרושים בגלל החום המסנוור, רעשי הרקע והעיניים הנוזלות לא נתנו לי להתרכז, צעקת המתים כאילו התמוססה באוויר החם העולה מן המדרכה. לבסוף כתם שחור של מערה נזל אל תוך שדה ראייתי. התמקדתי בו והרגשתי את הפחד שלפני המוות של הבהמות שנרצחו שם. התקרבתי וראיתי חבילת רגלי תיש כרותות שוכבת ליד הכניסה הפתוחה כלוע חיה טורפת ענקית המחכה לטרפה שיבוא אל תוך מלכודתה. נכנסתי אל המערה, הגלאי החל להשתגע והבנתי שהגעתי למקום הנכון. החום והאור המסנוור התחלפו בהרגשה של מוות שזרמה כמו ארס מקירות המערה אל רגלי, מנסה לתלוש מהן את בהונותיי. בלי לבזבז זמן ולתהות לגבי המקור המדויק של צחנת הגופות ששררה במקום ניגשתי למזבח הקדום. עטלף פרוש כנפיים שכב על המזבח, מבותר בדיוק כמו שהיה כתוב בספר, נשמתו השחורה תלויה מעל למזבח. אזרתי אומץ ושתיתי את כולה עד תום, לגימה אחר לגימה גמעתי את הנפש המתאבדת. חשיכה מילאה את כל קרביי, המוח שלי השתתק סופית וצללתי פנימה.