חוסר תקשורת. מבחנים, עבודה. תירוץ, אבל לא רק. אם אכפת למישהו, אז שלא יהיה. מינימום ל4-5 שבועות. ואז יומולדת. לא רוצה לחגוג. נחשוב עם אל הטרו מה לעשות, נארגן משהו קטן ביחד. או גדול. או שלא.
ראיון עבודה. נשמע מעניין. אולי אני קטן מידי. יש מתאימים יותר. צריך רק אחד. חבל. נחכה לתשובה.

ספר של הואל מהרשימה. למה הם אוהבים ספרים עתיקים? ספר ערבי שמצאתי, הוצאה חדשה, שם מצחיק - סעיד גאהרמאני. שיהיה. לקחתי בטעות גנדנקו וישר החזרתי. חרא רוסי. גיליתי שיש את הספר בספרייה, פשוט לא חשבתי להעביר לעמוד הבא בדף תוצאות החיפוש. כל העותקים תפוסים, רק אחד שאפשר ללילה אחד. אוף. אבל ממילא אני מקווה שאני לא כל כך אצטרך. רציתי סתם, שיהיה. משרה ביטחון. אני מקווה להצליח בחודש הזה. אם כן, זה ייתן לי הרבה כוח. מספיק לשנה הזאת. לחורף. יש לי כבר הרגשה של חורף. גשם מטפטף על החלונות, אור עמום בחדר, כוס תה פירות יער רותחת בידיים, סיגריה במרפסת, נתזים גורמים לי להצטמרר קלות, הרגשה של משהו מרענן בריאות. נעים. כיף. הגעתי למסקנה שעדיף חורף. גם ביחד טוב. להתכרבל. להתחמם. בחוץ גשם. מערבולות בבטן. גם לבד טוב. להביט. גם להתכרבל. אני אוהב את החדר שלי. להרהר. לחלום. מנגינה נוגה. הלב שלי מתכווץ מהמחשבות האלה, מתק מעורבב עם עצב. אני מקווה שאני אצליח. אם אני אצליח עכשיו לבד, אז אני תמיד אצליח. ואם לא - אז מתבגרים. בכל מקרה צריך. אבל אם אני אצליח יהיה יותר קל. זזתי להשתדל. אבל לפני כן בא לי. לא לסיים בנימה כזאת. אז תשמעו ווידוי =)
אתמול בוריס התקשר אלי וביקש שאני אעזור לו לעשות טוב את המבחן בליניארית 2 ואתן לו לקרוא בספרים בשירותים כשהוא ייצא לרגע מהמבחן. אז עזרתי, למה לא. חח מוסר. חיח קונספירציה. שאלה תיאורטית, וכבר בכיס. 20 נקודות. מעולה. לי אין תיאוריה. צריך לתרגל. בשביל לתרגל צריך תיאוריה. אין לי תיאוריה. אוף אין זמן. אני גם עצלן. אני מנחם את עצמי שזאת הטעות האחרונה שלי, שהמחיר הגדול שאני אשלם אם אכשל הוא לא גדול מידי בקנה מידה של "נהרסו לי החיים, למה לא חשבתי לעשות את XYZ בזמן ההוא??". באמת זה ככה, אם להתבונן במבט פילוסופי. העיקר שזה לא יהפוך להרגל. אבל מפחד שזה כבר הפך. צריך להשתנות. אני גם מתרץ את עצמי בפני עצמי למען העצמי שהוא לא אני. למה אני מטומטם (אני יודע למה). אני לא אתן לזה לקרות שוב. צריך להתבגר. להתברג. להתגרבר. להתרבגר. להתגבר. להתראות =)