היום הלכתי בכפר הנידח, מדבר בטלפון הנייד. כן, גם פה יש חנויות סלביות.

קרה משהו נורא. חבורת פושעים. התארגנו. רצח המוני. אבל גילו אותם, עכשיו כולם בכלא, ואני במוזיאון ההנצחה, מסתכל על בובות קטנות שלהם מאחורי סורגים מיניאטוריים, הוא שמן ונמוך, ושתי בחורות גבוהות, רזות ויפיפיות. מוארים לאור האח. פתאום הילדה הקטנה אמרה :"הנה הם באים!" והכריחה אותנו להכנס אל תוך תיאטרון הבובות, דרך סורגי הביוב פנימה. ווטסון רטן שהוא לא יוכל להכנס לבפנים, הפתח צר מידי. שלחתי את הרוצח לשעבר להכנס ראשון, ממילא הוא בשר מהלך בשבילי. אחרי כן ווטסון נכנס אחרי הכול, ואחרון אני. הלכנו בשבילי לבנים מעטות בבוץ וחושך, הם הלכו בבוץ והזהרתי שיש מלכודות. פגשנו את הבלונדינית. היא הוציאה חרב סמוראים וניסתה לרצוח אותנו. כלאנו אותה בקוביית קרח, השנייה התחננה לחייה ולשמן לא היה איכפת.