אתמול נסעתי לטיול שנתי לאנשהו, ישבתי ליד מאשה, מקדימה ישב חיליק, הרצתי איתו מלא צחוקים, זרובבל יושב משמאל, אנחנו מסתכלים אחד על השני במבטים מוזרים מידי פעם, ברקע מתנגן דיסק שלי. חיליק שואל איזו להקה זאת עכשיו, אני צוחק ואומר שזה קריידל =P מאשה שואלת איפה אני גר בראשון ונשכבת עלי בוולגריות. נראה לי שהיא בלבלה אותי עם מישהו.

אז פולה מסיעה אותי, את פיין ואת לאון מת"א ללוד, היא נהגת חדשה ונוהגת ממש גרוע, אישה שולטת בהגה, אני נורא מפחד מתאונה. היא מורידה אותי ואת מישה בכניסה ללוד וחותכת לאנשהו עם לאון דרך כביש חצץ בטענה שזה יותר קרוב לבית. אמרתי למישה שהנסיעה נורא הפחידה אותי בגלל איך שפולה נהגה, הוא צחק ואמר שזה לא היה כזה גרוע.

זחלתי עם דימה ביער מוזר. יער ביצתי כזה, ריק מחיים, שקט כמו קבר, כל הירוק היה ירוק של עובש וטחב, וגם הם היו מתים. הוא סיפר לי על סדרת הרצאות שהוא עובר, שמספרת על איזה פרופסור שהמציא משהו לגבי יצורים שנראים כמו בוטנים ענקיים, מדברים ושרים, וכל זה קשור איכשהו לקומיקס. אז משהו מעיף אותו למעלה והוא נוחת באמצע גבעה שנראית כמו הר געש כבוי, גם הוא מכוסה טחב, עובש ואפילו עצים מתים. הלכתי להוציא את הגופה שלו והתווכחתי עם עצמי בדרך אם נשמתו מעדיפה שגופתו תקבר בשלום או שהיא מעדיפה שלושה יחיה בשלום ולא יכנס למקום ההוא. סיירתי בפנים, הכול היה ריק ומת, המדרון תלול גם מהצד הפנימי וגם מהצד החיצוני. ברגע כולשהו כמעט ונפלתי, עמדתי על הקצה והחזקתי עם יד אחת בסלע. ניסיתי להתפס עם היד השניה, אבל במקום שרציתי לשים בו את ידי ראיתי לטאה. הקטע התחתון של הגוף שלה, מהאמצע ועד הזנב, כולו היה רקוב ומדלדל בגזרים ושסעים של בשר רקוב ומת, החלק העליון היה שלם והראש שלה היה עדיין חי וזז. הצלחתי להתפס במקום אחר.

נכנסתי לבית מגורים, לתוך חדר בדירה בקומה השניה. כבר היו שם דימה, חיליק, זרובבל והרבה סטודנטים. שלושת החברים שלי שכבו במיטה בביטול. היו עוד סטודנטים ששכבו על המיטה, והיו כאלה שישבו על כיסאות וסיכמו מההרצאה שכול האנשים שם האזינו לה. הצטרפתי להאזין להרצאה. המרצה סיפר על קורות חייו של הפרופסור שהמציא את קומיקס הבוטנים המדברים, ולב לחש לי לא לשכוח שכל הפואנטה בסיפור היא שהפרופסור לקה בתסמונת דאון. המרצה דיבר אל תוך מיקרופון שחובר למחשב ושזר את קולו במוזיקה וקצב כולשהם. המרצה שינה את תבנית המוזיקה והקצב בזמן ההרצאה וזה נורא הצחיק את כולנו. חיליק אמר שהתבנית הלפני אחרונה הזכירה לו את קריידל.

פה קרתה סצינה קצרצרה שאין ברצוני לספר עליה לאיש. חח סוף נהדר למחברת החלומות שלי. התעוררתי בזעם, כעס, כאב עצום בלב ובחזה, ודמעות עומדות בעיניים וכמה דקות לא הצלחתי לייצב את נשימתי. 4:53, 7 דקות לפני שהשעון המעורר היה אמור להעירני. סוף סוף הבנתי.