| חולני, כמו שאר העולם הזה. |
| 3/2006
מספריים
הם ישבו במקלט מתחת למיטה, בידיהם בנות ערובה, הם ביצעו בהן מעשי זימה ואז טבחו בהן וריטשו את גופותיהן וזרקו לנו חלקים החוצה. עמדנו על המשמר, ידענו שהם ייצאו יום אחד מהמחבוא ואז יבוא זמננו לרצוח. ביום ההוא התפזרנו מעט משום מה, הרגשתי שהם יינצלו את ההזדמנות וייצאו, הכנתי את המספריים בידי לחתוך, פניתי במסדרון וראיתי אחד מהם, גם הוא חמוש במספריים, מתכוון לחתוך אותי. היות והייתי מוכן, גזרתי לו את כף היד שהחזיקה את המספריים. חשבתי שיהיה לי קשה לשבור את העצם, אבל מרוב לחץ הפעלתי כל כך הרבה מאמץ עד שכף ידו נפלה כמו נייר גזור. צרחותיו המיוסרות הבלתי אנושיות נישאו לכל עבר וידעתי שהשאר לא יתמהמהו לבוא. אחר עמד מאחורי עם סכין יפנית, הוא עמד קרוב, קרוב מידי. תפסתי את היד עם הכף הכרותה של הראשון, דם חם השפריץ ממנה לכל עבר, כיוונתי את הזרם אל תוך עיניו של השני, הוא צרח והתחיל לשפשף את עיניו בפראיות. ניקרתי את עיניו של הראשון, לכל מקרה, ואז תקעתי בכל כוחי את המספריים בליבו של השני. הוא מייד השתתק ונרפה, מחליק על הרצפה ודם נובע מבית החזה שלו ויוצר שלולית על הרצפה, בעוד הראשון עודנו צורח כאחוז אמוק, מנסה לנגב את פניו מהדם ולא מצליח כי חסרה לו יד. ראיתי שניים משלנו שוכבים מתים על שולחן האוכל, עם ארובות עיניים מדממות וריקות, קרביהם נתלות מהשולחן ומתפזרות על הרצפה. הלכתי לנקום ולהרוג את השאר, ולהציל את האחד שנותר.
| |
| כינוי:
sicksadworld בן: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
