בלילה בין שישי לשבת היה לי קשה להירדם על אף השעה המאוחרת, בגלל הדיכאון הפתאומי שנקלעתי לתוכו. כנראה שהוא הוציא אותי משיווי המשקל הנפשי (אני כמעט אף פעם לא זוכר את חלומותיי), וחלמתי את החלומות הבאים:

מצאתי את עצמי בגבולו של בסיס צבאי נטוש, בשעת ליל. זה היה מקום בו גדר הגבול הייתה פרוצה ודרכה אפשר היה לעבור לכביש-עפר. עברתי במעבר והסתתרתי מאחורי השיחים לצד הדרך, וצפיתי בדרך. עברו בה זוג ילדים קטנים ונתקפתי חשק להפחידם. קפצתי עליהם עם צרחה איומה והם התחילו לברוח. באותו רגע שמעתי קולות מן הבסיס. הסתבובתי וראיתי כי אנשים שם צדים כלב חולה כלבת שרץ לכיווני. רצתי אחרי הילדים ונכנסתי לכיתה. הם פחדו וצעקו שאני אלך. פתחתי קצת את הדלת והכלב נכנס, אך באותו רגע קיבל כדור בבטן מאחד האנשים ומת כשפרצופו סנטימטרים ספורים משלי, בפינת הכיתה, לשם ברחתי. פתאום הכיתה התמלאה באותם אנשים שלמדתי איתם בכיתה בעבר והתחיל שיעור ספרות. רציתי לצאת, אך מנעו ממני זאת. (כנראה זהו הד בתת-מודע של המקרה האמיתי שקרה, כשביקרתי בבית-הספר. חברי לכיתה לשעבר סחבו אותי לשיעור. היה לי ממש לא נעים, לא נוח, הרגשתי נבוך וממש לא קשור. זה לא היה במקום.)

פתאום מצאתי את עצמי שוכב בשיחים ירוקים לצד גדר. הגיעה מכונית. יצא ממנה ערבי ונכנס למן מרעה פרות והתחיל לזרוק אותן החוצה. הן נערמו בערימה, נושכות אחת את השניה, מנסות לקום. היו להן פנים אכזריות, פה מלא שיניים קטנות וחדות ובשר נרקב. הן נשכו אחת את השניה עד זוב דם, עד כי קרעו חתיכות בשר אחת מהשנייה, אבל לא הצליחו לקום. אחת מהן ביקשה ממני לעזור לה לקום. לא רציתי, ואז היא סיפרה, כי היא באה מעולם בו הכול ישר: הדרכים, הנהרות, ההרים, החופים ישרים כמו סרגל ואף יותר, ואין שם דבר עקלקל.

מצאתי את עצמי בבית, בסלון. דרך החלון, דרך התריסים (שהיו אנכיים משום מה) נכנס עטלף (וזה עוד לאור יום!). פחדתי ממנו ואט-אט זזתי אחורה, למטבח. הוא עף לפינה, ישב שם על התיקרה וחיכה. כשכמעט נכנסתי למטבח, הוא עף אלי. נכנסתי מהר למטבח וסגרתי את הדלת. אז פתחתי אותה קצת, הוא הכניס לשם חצי מגופו, אז סגרתי את הדלת עליו, ואז התחיל לזרום ממנו מין נוזל די סמיך שנראה כמו מים שנוזל דרכן אור ירוק בהיר (ועוד איכשהו עשיתי את זה ומצאתי את עצמי סוגר את הדלת מהצד השני, מהסלון). פתאום התגלה, כי לעטלף יש רגליים, לבושות בג'ינס שחור ומגפיים שחורות מגניבות, שניסו לבעוט בפניי.

התעוררתי לקול קריאת תרנגול. השעה הייתה 4:32. רשמתי את חלומותיי, כדי שלא אשכח אותם וחזרתי לישון.