חזון אלוהים,

חלום אפל

האיר את פניי בחשיכה מסנוורת.

היבטתי בו, כולי משתומם,

במלאך הרץ במורד הגבעה.

למה לי זה הייסור, שאלתיו, לְמה?

~משה משה משה משה משה משה משה משה משה משה ~

עוד חלום בהקיץ שהיה לי היום:

מצאתי את עצמי קשור למזבח, שמזכיר מנגל ענקי וחלוד, אלא שהוא והריצפה מתחתיו נראים חלודים בגלל הדם הרב שנקרש עליהם במשך מאות השנים שהשתמשו בו, דם הקורבנות קדוש ואסור לנגבו מהמזבח. המזבח עמד באמצע משטח פתוח, הנמצא בראש פירמידה אצטקית, עתיקה ומדורגת, אך לא הרוסה, כמו אלו שניתן לראות היום, אלא מושלמת מבחינת צורה, מדרגותיה לגמרי ישרות, כמו חדשות, כולה הרמוניה מושלמת. אני עצמי לבוש רק במין פיסת בד עטופה סביב מותניי, צבעה כצבע דם קרוש. מסביבי עומדים שלוש כהנים, אחד מול רגליי, השניים האחרים מצדדי. הם לבושים במין חגורות נוצות צבעוניות של תוכים, לרגליהם סנדלי עור, לראשם קישוטי ראש מאותן נוצות, פניהם צבועות באיזורים לבנים, כחולים ואדומים, כמו מין פאזל ילדותי מוזר. הכוהן הראשי, שעומד לרגליי, מרים את סכינו הארוכה, הרחבה, מעוקלת כנחש, סכין אבן מקושטת באבן אודם בהצלבתה. הוא קרא משהו בשפה לא מוכרה, משהו מאיים, מבעית ומטיל אימה. אני לא בטוח, אבל נראה לי שברגע זה היה הבזק ברק חזק מאוד. בזמן צעקתו הוא נעץ את הסכין מתחת לצלע הכי נמוכה מצד שמאל שלי, ליד המקום שבו הצלעות מתחברות. הבטתי מין הצד, אך למרות זאת הרגשתי כאב חד, זעקתי בייסורי. הוא התחיל לחתוך אט-אט לאורך הצלע שמאלה, לכיוון הצד. הכאב מילא אותי, את כל ראשי, הזעקה קפאה בפי, התפתלתי מהכאב, אך לא יכולתי לעשות כלום, הייתי כבול למזבח האל האצטקי הקדום האימתני. לאחר שהכוהן סיים לחתוך, הוא הרים את רגלו, דרך על ביטני וקרביי יצאו החוצה, דמי טפטף ונזל על רגלי המזבח וניגר לעוד שלולית דם ענקית לרגלי המזבח.