| חולני, כמו שאר העולם הזה. |
| 11/2006
פרש הדימדומים
התקרבתי לחלונות הכנסייה. חלקם היו שבורים, ונראה כי הגנתם הקסומה מדכדכת. הצצתי פנימה וראיתי את מושיענו, עם כנפיים שבורות ומדממות, פנים מושחתות עד ללא היכר. הוא הצליח רק ללחוש: "תעזור לי". נכנסתי פנימה דרך זגוגית החלון השבורה, ובעודי שומע קולות של רשע מתקרבים, עזרתי לו לעלות במעלה המדרגות. כשהגענו לקומה השנייה, השדים החלו להכנס דרך החלון השבור בהמוניהם, אדומים, חלקלקים, מצחקקים. הם החלו לזרום במעלה המדרגות וכשראו את המושיע ואותי ייללו בתרועת ניצחון. עמדתי בינם לבין המושיע והם תפסו אותי והחלו לקרוע אותי לגזרים, אך משום מה הם לא הצליחו לגרום שום רע לדמות האפורה שלי, שעמדה זחוחה במעלה המדרגות, כשם שברכות המושיע עלי לא הניבו שום תוצאות שהן. לאחר זמן מה החלטתי שעלי לפעול, והתחלתי לתפוס ולזרוק את השדים למטה. מגעי הפך אותם לאבן אפורה שהתנפצה כשהיא נפגשה עם הרצפה הקרה למטה. הם רצו לקראתי, ואני זרקתי אותם למטה, כמו בסרט נע במפעל תעשייתי, ולא היה להם סוף וקצה.
הגענו לחלון המשקיף אל עבר השמיים האפלים בקצה המבוך. טענתי את הנשק בחומצה וכיוונתי אל עבר החלון. הנזיר אמר לי שיש שני סוגי כוונות בנשק: אחורית וקדמית. אחרי שניסיתי את האחורית הסתובבתי אליו ואמרתי בחיוך שקרתה תקלה. הנזיר צרח מרוב אימה, התחיל להתנצל ולשאול את האל למה בצעקות, ואני רק חייכתי וגירדתי את הגולגולת המעוכלת למחצה שלי, משום מה לא היה לי אכפת.
| |
| כינוי:
sicksadworld בן: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
