| חולני, כמו שאר העולם הזה. |
| 7/2007
חשמל
לא הייתה שום תכלית בעבודתה, זה פשוט לא יכל להצליח, היא הייתה מטורפת. היא חייכה אלי כדי לנסות להרגיע אותי, אך לא הצליחה להסתיר את האמת, מכשפה מקוללת! לקחתי את העגלה ורצתי דרך מישור אינסופי של אבני חצץ כואבות, רצתי אל עבר האופק. אבני החצץ התחלפו בעצים דלילים, גבעות ושבילי חצץ. תהיתי לאיזה כיוון אלך, ופניתי אל עבר הגבעה הכי גבוהה.
לפתע שמעתי קולות של קהל אנשים גדול וקריאות של אתר בנייה מראש הגבעה. התאכזבתי כי הבנתי שלא אמצא שם את השקט והשלווה המיוחלים, ופניתי ללכת משם. לפתע עברה בי הרגשה כי משהו חשוב הולך לקרות על ראש הגבעה, ולכן שיניתי את דעתי והמשכתי ללכת לכיוון הגבעה. עברתי דרך התקהלות אנשים וכלי רכב חונים, וניגשתי לדבר אשר כולם צפו בו: כל מעלה הגבעה היה מרוצף בלוחות בזלת, בלוחות היו חצובות אינספור תעלות ולתוכן הייתה יצוקה מתכת אפורה. איש שרירי ומזיע עמד בצידו התחתון של הלוח, עם קלשון מתכתי ענקי בידיו. הוא חיבר את הקלשון לשקע בלוח הבזלת, והמתכת החלה להתחמם ולהאדים בידיו. הוא התחיל לרעוד ולהזיע עוד יותר מרוב מאמץ. התקרבתי אליו ושאלתי אותו: "אתה בטח מרגיש כמו פרומתיאוס?" האיש הנהן בחיוב וחייך תוך המאמץ. לאחר כמה דקות האיש הבין שהסכמה לא עובדת, משהו בה לא בסדר.
הוא הפסיק את עבודתו, המתכת הפסיקה להאיר וחזרה אל צבעה הרגיל. האיש קרא אל הקהל והתנצל: "האישה הייתה לי לעזר רב, לכלי ולנחמה, אך בוגדני הוא היצור שנוצר מצלעי שלי, שלחתי אותו מעלי והשלכתי את כל זכרו, וכך גם את הטבעת אשר באה מארץ סין, השלכתי אותה אל תוך המתכת, והיא שתלה בה רוע ואכזבה. חזרו לפה בשעות הדמדומים, עד אז אספיק לטהר את המתכת מהסגסוגת הבוגדנית." משום מה הפעם האמנתי לו, שלא כמו למכשפה המטורפת, וידעתי שאחזור לפה בערב כדי לראות את האדם שרוכב על הברק.
| |
| כינוי:
sicksadworld בן: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
