הרוח מנשבת לה ברחובות העיר,

את האנשים מפניה אף אדם לא מזהיר.

חוטפת לה כובע, מנפנפת את הבד,

פוגעת בעין, מסיתה את המבט.

מקצתם מגדפים, ולשאר לא איכפת.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מהחלום הזה אני לא זוכר כמעט כלום, רק את הקטע הבא: הלכתי ברחוב ופתאום פגשתי שתי ידידות שלי שהלכו ליומולדת של מישהי. הן הראו לי את המתנה ואמרתי להן שהיא כ"כ עלובה שעדיף שהן יקנו חדשה. הן אמרו שלא היה להן כסף אז אני קניתי מין קוביה קטנה צבעונית שנפתחת ובתוכה יש פייה. הגעתי ליומולדת של אותה האחת לאחר שנה, ופגשתי שם את הפייה, היא נורא נמשכה אלי, לא ברור למה, ליטפה לי את כף היד, נישקה את האצבעות. אחרי שהיא הלכה לישון אותה הילדה סיפרה שפיות כאלו נורא נקשרו למי שקנה אותן והיא כל הזמן עצובה ומחפשת את בעליה וכנראה היא נמשכה אלי משום שהיא הרגישה שאני אותו האחד. הלכתי להעיר אותה אבל התברר שהילדה שקנתה את המתנה פירקה את הפייה ולחתיכות וניסתה לחבר אותן מחדש עם פלסטלינה כדי שהיא תגדל ועכשיו היא לא חייה. הסתכלתי על הפייה חסרת התנועה והחיים ופתאום נהיה לי נורא עצוב, בודד וקר ואז התעוררתי.