שוב לשכוח, שוב לחרוט בנפש עם סכין חדה, שוב לחטט בלב עם איזמל השיכחה, להכרית כל זכר, לקרוע אותה מהלב יחד עם בשר, לבתר את גופי הכואב, כי אחרת אני לא יכול.

קיוויתי שזה לא יקרה שוב, התערבבתי עם הצללים, ברחתי מכל חי, אך הכאב השיג אותי גם בפינתי האפלה והשקטה, חודר לבשר כמו קוץ דוקרני, שוב אצטרך סכין מנתח כדי להשמיד את הכאב שבי, את הגידול המוגלתי שגדל בי שוב.

כנראה אין דרך לברוח מהכאב, אצטרך להתרגל למגע המתכת החותכת חלקים ממני וזורקת אותם לפח האבדון.